אחותי בת אבי. [מלמד שאחות מן האם אסורה לבן נח] חטעם הדבר דשאני אחות מן האם לאחות מן האב, משום דאחות מן האם היא אחות בודאי, דתולדת האם ודאית היא, משא"כ מן האב אינה ודאית, דאין אבות לב"נ. ובגמרא מחלוקת ר"ע ור' אליעזר בזה, ר"ע ס"ל דבין אחות מן האב ובין אחות מן האם מותרות, ור"א ס"ל דרק מן האם אסורה, ומביא ראי' מפ' שלפנינו, וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה, מבואר דמן האם אסורה, ור"ע מתרץ זה ואומר, ותסברא, וכי אחותו היא והלא בת אחיו היא, אלא ה"ק, קורבה דאחות אית לי בהדה מאבא ולא מאמא, כלומר, לא משום התירא ואיסורא קאמר לי' אלא לתקוני דבורי' קמא שאמר לי' אחותי היא קאמר לי' הכי, אחותי בת אבי היא, דבת אחי בן אבי היא, וקרי לה אחותי, דבני בנים כבנים והרי היא כבת אביו, והא דאמר לי' אך לא בת אמי – לא משום דאי הוית מן האם הוי איסורא אלא משום קושטא דמילתא אמר לי', אבל לענין דינא בין מן האב בין מן האם מותרות, כמש"כ, כך דעתי' דר"ע.
והנה לפי פשטות ההלכות הי' צריך להיות בזה פסק ההלכה כר"ע דהלכה כותי' מחבירו, וכן באמת קיי"ל כותי' ביתר פרטי הדינים בענין זה שמחולק עם ר"א, אבל הרמב"ם בפ"ט ה"ה ממלכים פסק מפורש כר"א ומסמיך על פסוק זה, כמו שבארנו, וכתב הכ"מ, וז"ל, פסק בזה כר"א משום דפשטא דקרא מסייע לי', ואע"פ דשני ר"ע ותסברא וכו' לא ניקום ונסמוך אשנויא דחיקא, עכ"ל, ובאמת א"צ לזה, אלא מפני כי סוגיית סתמא דגמרא בבלית יבמות צ"ח ב' וירושלמי שם פי"א ה"ב ומ"ר בראשית פ' י"ח מורים כולם כר"א דאחות האם אסורה, כפי שיתבאר להמעיין שם, דכן קיי"ל לדינא, וזהו טעמו ומקור הדברים דהרמב"ם, וזה גם טעמנו אנו שהעתקנו בפנים הדרשא כפי ההלכה, כר"א, ועיין בזה ובמש"כ עוד בענין זה בפ' וארא בפסוק ויקח עמרם את יוכבד דודתו. .
(סנהדרין נ"ח ב')
והנה לפי פשטות ההלכות הי' צריך להיות בזה פסק ההלכה כר"ע דהלכה כותי' מחבירו, וכן באמת קיי"ל כותי' ביתר פרטי הדינים בענין זה שמחולק עם ר"א, אבל הרמב"ם בפ"ט ה"ה ממלכים פסק מפורש כר"א ומסמיך על פסוק זה, כמו שבארנו, וכתב הכ"מ, וז"ל, פסק בזה כר"א משום דפשטא דקרא מסייע לי', ואע"פ דשני ר"ע ותסברא וכו' לא ניקום ונסמוך אשנויא דחיקא, עכ"ל, ובאמת א"צ לזה, אלא מפני כי סוגיית סתמא דגמרא בבלית יבמות צ"ח ב' וירושלמי שם פי"א ה"ב ומ"ר בראשית פ' י"ח מורים כולם כר"א דאחות האם אסורה, כפי שיתבאר להמעיין שם, דכן קיי"ל לדינא, וזהו טעמו ומקור הדברים דהרמב"ם, וזה גם טעמנו אנו שהעתקנו בפנים הדרשא כפי ההלכה, כר"א, ועיין בזה ובמש"כ עוד בענין זה בפ' וארא בפסוק ויקח עמרם את יוכבד דודתו. .
(סנהדרין נ"ח ב')