1בבל וגו'. בבל כמשמעה, ארך זה אוריכות, אכד זה בשבר, כלנה זה נופר נינפי זועיין בעזרא (ד' ט') אפרסיא ארכויא בבליא שושנכיא, ופירש"י ארכויא הם בני ארך שנאמר וארך ואכד וכלנה, עכ"ל, ויתכן שגם יתר השמות מכוונים להשמות שבאלו הפסוקים עם איזו שנויים. .
(שם שם)
2בארץ שנער. תניא, למה נקרא שמה שנער, א"ר יוחנן, שכל מתי מבול ננערו שם חמפני שהיא עמוקה מאד, ואשר ע"כ נקראת בבל [שהיא גם שנער] בשם מצולה וכמש"כ בישעי' מ"ד האומר לצולה חרבי, יעו"ש במפרשים. , ור' אבהו אמר, שמנערת עשיריה טאולי הפי' שאין קיום לעשרם, או שאין העשירות מתקנת נפשם, וכמ"ש בביצה ל"ב ב' עתירי בבל יורדים לגיהנם מפני שאין מרחמין על הבריות, ושנער הוא בבל, כמבואר בפרשה הסמוכה (י"א ב' – ט'). והנה אע"פ שאין הכרח לדרוש מה שנקראת מתחלה שם עיר זו בשם שנער, אך כן דרך חז"ל לדרוש שמות, וכמ"ש בברכות ז' ב' על הפ' אשר שם שמות בארץ (תהילים מ״ו:ט׳) אל תקרא שמות אלא שמות, יעו"ש, וע"ע בדרשא הבאה מענין זה. ,.
(זבחים קי"ג ב')
3בארץ שנער. תניא, למה נקרא שמה שנער, שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ יעל הפסוק בפ' בא את אשר התעללתי במצרים תרגם יונתן ית מה דשניקית מצראי, ולפי"ז י"ל דהכונה שמתים כמזולזלים והוללים שאין עומדין לפני מטתן בנר ואין רוחצין ומטהרין גופן, שכל אלה הם דרך כבוד ומניעתם – דרך בזיון. וטעם הדבר שנהגו כן י"ל ע"פ מ"ש בשבת כ"ה ב' על הפסוק ותזנת משלום נפשי ( איכה ג׳:י״ז) זו הדלקת נר בשבת, נשיתי טובה – זו בית המרחץ, וכתבו המפרשים דתפס רק שני דברים אלו משום דשמן ועצים היו יקרי המציאות בבבל [ושנער היא בבל כמבואר בפרשה הסמוכה ( י"א ב' וט')], ולכן לא שמשו בהם גם לצרכי מתים. ומה שראו חז"ל בכלל לדרוש המלה שנער לענין זה י"ל משום דבלשון רומי הוי באור המלות סינ"י אאו"ר – בלי אור, וסינ"י ארו"ר – בלי מרחץ, וידוע כי חז"ל השתמשו הרבה בלשון רומי, ולאשר כי הברת המלות קרובה למלת שנער לכן דרשוה מענינים אלה, וכן מצינו הרבה לחז"ל שדרשו על יסוד זה שכן בלשון פלוני קורין לדבר פלוני כך וכך, כנודע, ואין להאריך. , דבר אחר, שהם מנועים מן המצות בלא תרומה ובלא מעשר יאנראה דר"ל מן המצות התלויות בארץ. , דבר אחר שנער, שהעמידה שונא וער להקב"ה, ואיזה הוא – זה נבוכדנצר יבע' ישעי' י"ד שהעיז לומר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. .
(ירושלמי ברכות פ"ד ה"א)