1את הכבש אחד. שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול, אם נאמר כבש למה נאמר אחד, אמר לו, אחד – מיוחד שבעדרו יאר"ל ממובחר שבעדרו, ועיין ביומא ל"ד ב' דיליף הא דבעינן מן המובחר מפסוק דפרשה ראה ממבחר נדריכם, ומפרש שם דצריכי שני הפסוקים, חד בנדר וחד בנדבה, משום דיש צד לומר שהנדבה צריך ליפותה כדי שתתרצה לדורן, וכנגד זה יש סברא לומר שהחובה המוטלת צריך לפרוע בעין יפה, ולכן קמ"ל זה בשניהם. –
ודע דנראה לומר דט"ס קל יש בדרשה זו, וצ"ל אם נאמר הכבש למה נאמר אחד, ור"ל אחרי דכתיב הכבש בה"א הידיעה הול"ל האחד ג"כ בה"א הידיעה, וכן הוא מדרכי הלשון, ועיין תוס' ריש כתובות ב' א'. ונראה שזו היא כונת רש"י שציין על מ"ש אם נאמר כבש וכו' וז"ל את הכבש אחד תעשה בבקר, עכ"ל, והוא הפסוק שלפנינו, ולכאורה מנין לו שכוון לפסוק זה ודילמא כוון לפסוק דפרשה תצוה (כ"ט ל"ט) או לפסוק דפ' מצורע (י"ד י"ב), אך משום דשם כתיב הכבש האחד, וא"כ הלשון מכוון, משא"כ כאן דכתיב בלשון שאינו דבוק, הכבש אחד, ודו"ק, וע"ע מש"כ השייך לענין זה בפ' מצורע (י"ד כ"א).
.
(מגילה כ"ח א׳)
2את הכבש אחד וגו'. תניא, רבנן אמרי, תפלות מתמידין גמרו, תפלת השחר מתמיד של שחר, את הכבש אחד תעשה בבקר, תפלת המנחה מתמיד של בין הערבים, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים יבותפלת ערבית אין לה עיקר במה לתלות, ורק בהמשך מקרבנות היום והם האברים ופדרים שמתאכלין כל הלילה, ולכן קי"ל דתפלת ערבית רשות. והנה עיקר הדבר בא גם בבבלי ברכות כ"ו ב', רק שם לא הובאו הכתובים כמו שהעתקנו, ועוד כתבנו מענין זה בפ' לך ובר"פ ויצא ובר"פ צו, וכאן אין מקומו להאריך.
.
(ירושלמי ברכות פ"ד ה"א)
3אחד תעשה בבקר. אחד בבקר ולא שנים בבקר יגזה מפרש אליבא דחד מ"ד דהלשון בין הערבים פירושו בין שני ערבים, כלומר מעלות השחר עד שקיעת החמה, דהיינו בין סוף ערב דאתמול ותחלת ערב דאורתא, ופריך על זה א"כ תמיד דכתיב ביה בין הערבים ה"נ דכולא יומא כשר, ומשני התם מדכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר מכלל דבין הערבים בין הערבים ממש [ובגה"ש הגיהו דצ"ל הכבש האחד, וא"צ לזה דבאמת כתיב לפנינו הכבש אחד, אך אולי כוונו לפ' תצוה דשם כתיב כן], ופריך עוד אימא חד בבקר ואידך כולי יומא, ומשני אחד בבקר ולא שנים בבקר, ור"ל אי ס"ד אידך כולא יומא, א"כ גם בשחרית מותר להקריבו דגם שחרית בכלל כל היום ויהיה אפשר לפי"ז שנים בבקר והכתוב אומר רק אחד בבקר. –
ועיין ברי"ף פ"ג דברכות שמי שנזכר באמצע התפלה שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה, משום דאם בא לגומרה נמצא כמו שמקריב שני תמידין בשחרית, ונראה דסמך בזה על הדרשה שלפנינו.
.
(זבחים י"א ב׳)
4בין הערבים. אמר רבא, מצותו דתמיד משינטו צללי ערב, דאמר קרא בין הערבים, מעידנא דמתחיל שמשא למערב ידוהיינו אחר ו' שעות ומחצה שאז ינטו צללי ערב שהחמה נוטה למערב, וזה הוא מדין תורה, אבל חכמים אחרוהו לזמן השחיטה שתי שעות, דהיינו בשמונה שעות ומחצה כדי שיהיה פנאי להקריב קודם עשייתו נדרים ונדבות שאסור להקריבם אחר תמיד של בין הערבים כמבואר לפנינו ר"פ צו. ואמנם אין זה עקירת דבר מן התורה, יען כי הלשון בין הערבים סובל עוד כונה בין שני ערבים, ולכן חלקו אותן ו' שעות של אחר חצות שיהיה באמצען, שעה אחת לעשייתו וב' שעות ומחצה לאחר עשייתו, ולכן קיי"ל דתמיד בכל השנה נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה וסמכוהו אקרא זה, ורק בערב פסח מקדימין שעה להשחיטה ושעה להקרבה מפני רבוי הפסחים.
.
(פסחים נ"ח א׳)
5בין הערבים. ת"ר, תמיד קודם לפסח, מאי טעמא, יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד טודבפסח כתיבי שתי הלשונות, בפ' בא כתיב בין הערבים ובפ' ראה כתיב שם תזבח את הפסח בערב, ועוד ביארנו בארוכה דרשה זו בפ' בא, יעוי"ש וצרף לכאן.
.
(שם נ"ט א׳)