יקח נא וגו'. אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שעשה אברהם למלאכים בעצמו עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו, וכל מה שעשה על ידי שליח עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ואל הבקר רץ אברהם – ורוח נסע מאת ה' (פ' בהעלותך) יבסמך על סוף הפסוק ויגז שלוים מן הים. , ויקח חמאה וחלב – הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (פ' בשלח), והוא עומד עליהם תחת העץ – הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב (שם), ואברהם הולך עמם לשלחם – וה' הולך לפניהם יומם (שם), יוקח נא מעט מים – והכית בצור ויצא ממנו מים (שם) יגלכאורה צ"ע דפסוק זה שלפנינו דכתיב בראש הענין נקטו בסוף, וצ"ל משום דאותם הפרטים ממה שעשה בעצמו רבים הם וקבצם כולם סמוכים להדדי, וזה הפרט שעשה ע"י שליח אחד הוא לכן נקטו לבסוף. וקצת צ"ע מה שאמר וכל מה שעשה ע"י שליח, הא לא חשיב רק דבר אחד ועל מספר אחד בודאי לא יונח הלשון כל, והול"ל ומה שעשה, וצ"ל דאגב שטפי' דהפרט כל מה שעשה בעצמו נקט גם בזה כלשון זה. . (שם שם)
יקח נא וגו'. תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלש זכו לשלש, בשכר חמאה וחלב (פ' ח') זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם (שם) זכו לעמוד הענן ידודרשא הקודמת דבזכות והוא עומד עליהם זכו לעמידה על הצור היינו בעצמו ולא ע"י שליח. , בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים טועיין בתענית ט' א', א"ר יוסי ב"ר יהודה, באר ניתן לישראל בזכות מרים וכו', והקשה מהרש"א שם הא כאן מבואר שאברהם עוד זכה לזה, ומה שכתב לתרץ בזה, דבריו דחוקים כמו שנבאר אי"ה בפ' חקת. ונראה לומר דהכונה זכו לבארה של מרים שזכו למרים שבשבילה זכו לבאר, וקצור לשון הוא. וכהאי גונא צריך לפרש מ"ש בשכר חמאה וחלב זכו למן, ובשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, אע"פ שבתענית שם מבואר שהמן ירד בזכות משה ועמוד הענן בזכות אהרן, אלא הכונה שבשכר מה שעשה אברהם זכו בניו למשה ולאהרן שבזכותם ירד להם המן ולוום ענני כבוד. . (שם שם)
ורחצו רגליכם. אמרו לו, וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם טזמפני שהם עובדי החמה, לכן הם מכבדים כל מה שהוא זכר לחמה, כי בסבת החמימות מתרבה האבק [וע' בשל"ה דף רמ"ה] , כבר יצא ממנו ישמעאל יזכלומר נענש על זה שיצא ממנו ישמעאל, וצ"ל דלאו דוקא בערביים ממש חשדם, דהא לא היו אז עוד ערביים, שמקורם מישמעאל, אלא ר"ל במעשה ערביים. וטעם הדיוק הוא מפני שהקדים הרחיצה ללינה שלא כנהוג, כמו בלוט ולבן שהקדימו לינה לרחיצה, אלא מפני שהקפיד הרבה על האבק שהוא עבודת כוכבים לערביים, לכן הקדים הרחיצה. וכתב מהרש"א דתשובת הערביים לא הוזכרה בכתוב ולא למדוה אלא מדנענש אברהם שיצא ממנו ישמעאל אשר הערביים הם זרעו העובדים בזה, וקיי"ל (שבת צ"ז א') החושד בכשרים לוקה בגופו. . (שם שם)