ולאלה תטמאו. יכול לכל האמור בענין, ת"ל (פ' כ"ו) לכל הבהמה עאבאור הענין, כי הלשון תטמאו פירושו שבנגיעתם יש טומאה, ר"ל שהנוגע בם יטמא, וע"כ אין הפירוש ולאלה תטמאו גם על עופות ודגים וחגבים דסליק מינייהו, שאם נגע בחגבים טמאים ג"כ טמא, אלא דקאי אלמטה, ר"ל אמיני בהמות טמאות דמבואר בסמוך, ואין הכונה שעופות אין מטמאין כלל אלא איירי באבר מן החי של עופות ודגים וחגבים שאין מטמאין כאבר מן החי של בהמה. וטעם הדיוק שבהכרח קאי הפסוק אלמטה משום דאי קאי אלמעלה ל"ל לפרש לכל הבהמה, הלא לעיל בפרשה הזכיר גם בהמה ולמה לו לחזור הענין, אלא ע"כ דקאי אלמטה וכמש"כ. ועיין בנמוקי רמב"ן מש"כ בענין דרשה זו, ומה שפרשנו הוא ע"פ באור הסמ"ג שהביא דרשה זו, ועיין מש"כ השייך לפ' זה לקמן ס"פ אחרי בפ' אל תטמאו בכל אלה.
. (שם)
כל הנוגע בנבלתם. ת"ר, בנבלתם ולא בקולית סתומה, יכול אפילו ניקבה, ת"ל הנוגע יטמא, את שאפשר ליגע טמא ואת שאי אפשר ליגע טהור עבכל עצם חלול שיש בו מוח קרוי קולית. והא דרק סתומה טהורה ולא נקובה, משום דאע"פ דעצם שומר לטומאה שבפנים, אבל עכ"פ לא רבתה תורה שומר שיטמא רק בשאפשר שיגע בהטומאה גופה, וזה יצוייר רק כשהעצם נקובה. ובתוס' כאן הקשו דהא בחולין ע"ז א' ממעטינן מבנבלתה עצמות וגידין, וא"כ איך ממעטינן כאן קולית סתומה, ועיין מש"כ בענין דרשה זו לעיל פ' ח' בדרשה מבשרם אות כ"ב.
. (חולין קכ"ו ב')