בלהטיהם. א"ר חייא בר אבא, בלטיהם (פסוק כ"ב) אלו מעשה שדים, בלהטיהם, אלו מעשה כשפים, וכן הוא אומר (פ׳ בראשית) ואת להט החרב המתהפכת במפרש מה דכתיב בפרשה זו ויעשו כן החרטומים בלטיהם ופעם ויעשו וגו' בלהטיהם, ופירש"י וז"ל בלטיהם כמו ותבא בלט (רות ג׳:ז׳) – בסתר, וזה מעשה שדים שנסתרין ואין נראין, וכל מקום שנאמר בלטיהם היו החרטומין עושין בלחשיהם ע"י שדים, ובלהטיהם אלו מעשה כשפים שאינו עושה ע"י שדים אלא מעצמו, והביא ראיה מפסוק ואת להט החרב המתהפכת מתהפכת מאליה ודומה לכשפים ולא ע"י שדים היתה מתהפכת אלא מאליה וקרי ליה להט, וכל מעיין יראה, כי גם אחרי הדברים האלה עדיין ענין זה דורש באור מספיק.
ואפשר לומר הכונה ע"פ המבואר בסוגיא זו דתכונת מעשה שדים הוא שאין הדבר הנראה מתהפך לתמונת הדבר הנרצה ע"י אחיזת עינים, אלא אותו הדבר הנדרש מובא הוא ממש למקום הנדרש, וכמו שפירש"י כאן על מ"ש בגמרא האי [מעשה שדים] מכנף ליה בריות גדולות נוחים לקבצם ונאספים אליו, משא"כ מעשה כשפים הוא שהדבר הנראה מתהפך ע"י אחיזת עינים לעיני הרואים לתמונת הדבר הנרצה והנדרש, ועל זה מביא לרמז וסימן לדעת מה הוא לט ומה הוא להט מפסוק ואת להט החרב המתהפכת, דכמו דמצינו דאצל המלה להט סמוך המלה מתהפכת כך מורה המלה להט על מין קסם כזה שתכונתי להפך הדבר הנראה לתכונת הדבר הנרצה ע"י אחיזת עינים, וזה הוא מעשה כשפים, אבל במעשה שדים מובא ממש אותו הדבר הנדרש, כמבואר, ומוכח דבלהטיהם אלו מעשה כשפים וממילא הוי בלטיהם מעשה שדים, ובזה הענין מבואר. –
וראה איך לפי"ז יתיישב דקדוק נמרץ בפרשה מה דקשה דכאן בהתהפכות המטה לנחש כתיב ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן, ולהלן פסוק כ"ב בהתהפכות הדם למים כתיב ויעשו כן וגו' בלטיהם, ולפי שבארנו דבלהטיהם אלו מעשה כשפים, והיינו שהדבר הנראה מתהפך ע"י אחיזת עינים להדבר הנרצה, ובלטיהם אלו מעשה שדים, א"כ למה בהתהפכות המטה עשו במעשה כשפים ובהתהפכות המים לדם עשו במעשה שדים.
אך מבואר בגמרא כאן דאין לכישוף שליטה על המים וכמ"ש מי איכא דזבין אינש הכא מידי ולא בדיק אמיא, ופירש"י דכל דבר כישוף נמחה על המים ואין לו קיום שם, וא"כ לא יכלו החרטומים במופת התהפכות המים לדם לעשות על ידי כישוף, אחרי כי אין להם שליטה על המים, ולכן הוכרחו לעשות במעשה שדים והיינו להביא דם ממש ולבלול במים ולכן כתיב בזה בלטיהם, ודו"ק. ועיין ביו"ד סי' קע"ט לענין פרטי איסור כישוף בזה"ז, ולפנינו בפ' קדושים בפסוק לא תנחשו ולא תעוננו יבואר אי"ה מזה. .
(סנהדרין ס"ז ב׳)
ואפשר לומר הכונה ע"פ המבואר בסוגיא זו דתכונת מעשה שדים הוא שאין הדבר הנראה מתהפך לתמונת הדבר הנרצה ע"י אחיזת עינים, אלא אותו הדבר הנדרש מובא הוא ממש למקום הנדרש, וכמו שפירש"י כאן על מ"ש בגמרא האי [מעשה שדים] מכנף ליה בריות גדולות נוחים לקבצם ונאספים אליו, משא"כ מעשה כשפים הוא שהדבר הנראה מתהפך ע"י אחיזת עינים לעיני הרואים לתמונת הדבר הנרצה והנדרש, ועל זה מביא לרמז וסימן לדעת מה הוא לט ומה הוא להט מפסוק ואת להט החרב המתהפכת, דכמו דמצינו דאצל המלה להט סמוך המלה מתהפכת כך מורה המלה להט על מין קסם כזה שתכונתי להפך הדבר הנראה לתכונת הדבר הנרצה ע"י אחיזת עינים, וזה הוא מעשה כשפים, אבל במעשה שדים מובא ממש אותו הדבר הנדרש, כמבואר, ומוכח דבלהטיהם אלו מעשה כשפים וממילא הוי בלטיהם מעשה שדים, ובזה הענין מבואר. –
וראה איך לפי"ז יתיישב דקדוק נמרץ בפרשה מה דקשה דכאן בהתהפכות המטה לנחש כתיב ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן, ולהלן פסוק כ"ב בהתהפכות הדם למים כתיב ויעשו כן וגו' בלטיהם, ולפי שבארנו דבלהטיהם אלו מעשה כשפים, והיינו שהדבר הנראה מתהפך ע"י אחיזת עינים להדבר הנרצה, ובלטיהם אלו מעשה שדים, א"כ למה בהתהפכות המטה עשו במעשה כשפים ובהתהפכות המים לדם עשו במעשה שדים.
אך מבואר בגמרא כאן דאין לכישוף שליטה על המים וכמ"ש מי איכא דזבין אינש הכא מידי ולא בדיק אמיא, ופירש"י דכל דבר כישוף נמחה על המים ואין לו קיום שם, וא"כ לא יכלו החרטומים במופת התהפכות המים לדם לעשות על ידי כישוף, אחרי כי אין להם שליטה על המים, ולכן הוכרחו לעשות במעשה שדים והיינו להביא דם ממש ולבלול במים ולכן כתיב בזה בלטיהם, ודו"ק. ועיין ביו"ד סי' קע"ט לענין פרטי איסור כישוף בזה"ז, ולפנינו בפ' קדושים בפסוק לא תנחשו ולא תעוננו יבואר אי"ה מזה. .
(סנהדרין ס"ז ב׳)