ועשרון אחד. מכאן שלא היה במקדש אלא עשרון אחד יגבא לאפוקי מדעת ר' מאיר שהיה במקדש שתי עשרונות, אחד גדוש ואחד מחוק [הגדוש הוא שלא היה בו עשרון אלא א"כ גודשו, ומחוק הוא גדול כל כך עד גם כשלא היה מלא עד קצהו היה בו ג"כ עשרון] וטעמו בזה דהגדוש היה דרוש למדוד בו כל המנחות והמחוק למדוד חביתי כהן גדול, לפי שיש לחלקו בשני חצאי עשרון כמבואר בפ' צו, ואם היה גדוש אז כשהי' מטלטלו לחלוקתו היה מתפזר ע"ג קרקע. והנה אע"פ דר"מ מילתא בטעמא אמר י"ל דס"ל לחכמים דאין לחוש לפיזור מפני שהכהנים זריזין הן כמ"ש בכ"מ בגמרא.
. (מנחות פ"ז ב׳)