בחמשה עשר יום לחדש. תניא, עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו (תהילים ק״ד:י״ט) משמש ידע מבואו עשה ירח למועדים אבאור הענין, כי כנודע אנו מונים החדשים ואחריהם כל המועדים לחשבון מולד הלבנה [ע"ל ר"פ בא] וידוע שחדשה של לבנה הוא כ"ט יום וחצי כשיעור היקף הלבנה [ובצמצום – כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים], ולפי"ז אם היה המולד למשל ביום א' אחר חצות היום היה דרוש שיהיה ר"ח באותו היום בשעת המולד, קמ"ל דאע"פ כן אין מונים ר"ח אלא מיום ב' שלמחרת המולד ולא מאמצע יום א', וזהו הפירוש עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, כלומר שאז יתחשבו המועדים לפי חשבון מולד הירח רק אחרי ביאת השמש באותו יום, והיינו ביום המחרת, כמבואר, וע"ע באות הסמוך.
, ור׳ ברכיה אמר, כתיב ויסעו מרעמסס בחודש הראשון בחמשה עשר יום לחודש, כד יטמע בלילי מועדא ארבעה עשר מטמיעין אית בה, הוי – משקיעת החמה אתה מונה ללבנה בשרש טמע ענינו ביאת השמש שכן תרגם ירושלמי על הפ' ויהי השמש באה (פ' לך) והוי שמשא מטמעה, וכונת הראיה דכתיב כאן ויסעו בחמשה עשר יום לחודש, והיינו ביום ט"ו בבקר ואין כאן מן החודש אלא ארבעה עשר שקיעות, שהרי ביום שנסעו עדיין לא שקעה חמה, ודבר זה מסורת וקבלה היא, וכך מבואר בברייתא דשמואל ירחינאה ובסדר עולם דהמולד של חודש ניסן של אותה השנה שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ד' אחר חצות היום בתחלת שש שעות אחרונות, ואי ס"ד דחשבינן החודש מיום המולד היה ר"ח מערב יום ד' לה' והיה כבר שקיעה אחת ביום ד' ועד יום ה' של היציאה כבר עברו ט"ו שקיעות, וא"כ היה יום ה' של היציאה יום ששה עשר בניסן והכתוב אומר מפורש בחמשה עשר יום לחודש, אלא ודאי דמחשבינן החודש מיום המחרת והיה לפי"ז ר"ח ביום ה', ויום ה' של יציאתם היה בט"ו לחודש כמבואר. ונראה דכונה אחת לדרשה זו עם הדרשה בבבלי מגילה ה' א' מניין שאין מתשבין שעות לחדשים, שבארנוה בפ' בהעלותך בפסוק עד חודש ימים (י"א כ'), יעו"ש וראוים הדברים לצרף לכאן.
.
(ירושלמי ר"ה פ"ב ה"ח)
(ירושלמי ר"ה פ"ב ה"ח)