כשכיר שנה בשנה. תניא, השכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, דאמר קרא כשכיר שנה בשנה, שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה אחרת ערהכפי המתבאר בגמרא עיקר ענין זה חדשו חז"ל ע"פ הסברא, ורק סמכו זה אלשון זה הפסוק. ונ"מ בענין זה לדינא, דמותר להוזיל סכום השכירות אם יקדים השוכר לשלם ואין בזה משום איסור רבית באגר נטר כמו במכירה, משום דאע"פ דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מ"מ אינו מחויב לשלם עד לבסוף כפי שיתבאר, משא"כ במכירה אסור כן, משום דכיון שמשך הסחורה כבר נתחייב ליתן המעות וכשמתנה באופן כזה הרי הוא נוטל שכר המתנת המעות, וכבר כתבנו בפרשה זו (לעיל פ' ל"ו) בענין רבית שהרבה אנשים אין נזהרים במסחרם בפרט איסור רבית זה, ולפיכך גם בשכירות אם מרבה לו על השכר מדממתין לו מסוף זמן השכירות אסור ג"כ. –
ודע דמה דקיי"ל בעלמא ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אינו סותר לדין זה דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, כי אף דלכאורה הם ענינים סותרים זא"ז, אבל באמת ענינים שונים הם, דהפי' ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, שהאומן המקבל עליו לעשות בשכר לא אמרינן שבגמר המלאכה הוא קונה כל השכירות אלא כל פורתא ופורתא דעבד קמא קמא קני שכרי', ומ"מ אינה משתלמת אלא לבסוף. ונ"מ בהא דקני קמא קמא הוא לענין המבואר בע"ז י"ט ב' הגיע לכיפה שמעמידין בה ע"ז אסור לבנותה וקאמר ר"א שאם בנה שכרו מותר, ומפרש בגמרא הטעם משום דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, ואימת קמיתסר במכוש אחרון, ומכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה, וכן נ"מ לענין קדושין אם קידש אותה בשכר שיעשה לה נזמים וטבעות, אז אם ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף הוי כל פרוטה ופרוטה אצלה מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת, ומבואר כל זה בקדושין מ"ח א', יעו"ש.
וממוצא דבר שנתבאר מבואר עוד שמה שהעתיקו הפוסקים ענין זה ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף במלים שונים, שכירות משתלמת מתחלה ועד סוף, כמדומה לי שאין זה נכון, יען דכפי המתבאר שני ענינים הם, דהא דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף הוא רק שקונה את השכירות, ונ"מ כמו שכתבנו, אבל לענין תשלומין משתלמת היא לבסוף, ודו"ק. .
(ב"מ ס"ה א')
ודע דמה דקיי"ל בעלמא ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אינו סותר לדין זה דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, כי אף דלכאורה הם ענינים סותרים זא"ז, אבל באמת ענינים שונים הם, דהפי' ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, שהאומן המקבל עליו לעשות בשכר לא אמרינן שבגמר המלאכה הוא קונה כל השכירות אלא כל פורתא ופורתא דעבד קמא קמא קני שכרי', ומ"מ אינה משתלמת אלא לבסוף. ונ"מ בהא דקני קמא קמא הוא לענין המבואר בע"ז י"ט ב' הגיע לכיפה שמעמידין בה ע"ז אסור לבנותה וקאמר ר"א שאם בנה שכרו מותר, ומפרש בגמרא הטעם משום דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, ואימת קמיתסר במכוש אחרון, ומכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה, וכן נ"מ לענין קדושין אם קידש אותה בשכר שיעשה לה נזמים וטבעות, אז אם ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף הוי כל פרוטה ופרוטה אצלה מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת, ומבואר כל זה בקדושין מ"ח א', יעו"ש.
וממוצא דבר שנתבאר מבואר עוד שמה שהעתיקו הפוסקים ענין זה ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף במלים שונים, שכירות משתלמת מתחלה ועד סוף, כמדומה לי שאין זה נכון, יען דכפי המתבאר שני ענינים הם, דהא דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף הוא רק שקונה את השכירות, ונ"מ כמו שכתבנו, אבל לענין תשלומין משתלמת היא לבסוף, ודו"ק. .
(ב"מ ס"ה א')