בלא ראות. פרט לסומא שאינו גולה מוטעם הדבר מפני שהוא קרוב לאונס, ומסמיך זה על הלשון בלא ראות דמשמע דזה שהרגו לא ראהו, דאלו ראהו לא היה הורגו, מכלל דיש יכולת בידו לראות ואינו רואה, וממילא נתמעט סימא שאינו יכול לראות, וע"ע מש"כ בפסוק הסמוך. . (שם ט׳ ב׳)
בלא ראות. לרבות את המכה בלילה מזשגולה, ואינו כמו סומא, יען דבלא ראות משמע שבזמן אחר הוא רואה ורק באותה שעה אינו יכול לראות דהיינו בלילה ואז הוא גולה, אבל סומא אינו רואה לעולם ולא יונח עליו הלשון בלא ראות ע"פ הבאור המבואר ולכן אינו גולה כמבואר. . (ירושלמי מכות פ"ב ה"ה)
ויפל עליו. עד שיפול דרך נפילה מחכגון אם היה דולה את החבית להעלותה לגג ונפסק החבל ונפלה על חבירו והרגתו, או שהיה עולה בסולם ונפל על חבירו והרגו פטור מן הגלות שזה כמו אונס הוא, שאין זה דבר הקרוב להיות ברוב העתים אלא כמו מקרה מצויין, אבל אם היה משלשל את החבית ונפלה על חבירו והרגתהו, גולה, מפני שדרך נפילה היא ומצוי להיות כן, שטבע הדבר הכבד לירד למטה במהירות, והיה ליה לזרז עצמו ולתקן מעשיו יפה, וכיון שלא עשה כן יגלה, וזה הוא הענין מה דבעינן שיפול דרך נפילה משום דבאופן כזה הו"ל להעלות על הדעת כמש"כ. . (מכות ז׳ ב׳)
והוא לא אויב לו וגו׳. ת"ר, והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו, חד לדיין וחד לשני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה שאין יושבין בדין כאחד מטהנה זה פשוט דפשטות כונת הכתוב שההורג לא היה אויב להנהרג ולא ביקש רעתו, כלומר שאין לחשדו שבמזיד הרגו, ורק משום דלשון זה בכלל מיותר הוא, דהא כבר כתיב בפסוק הקודם ואם בפתע בלא איבה הדפו וגם מדסמיך לשון זה להפסוק ושפטו העדה שהם הדיינים, לכן דריש ע"ד אסמכתא דכמו דחזינן דאויב חשוד להרוג במזיד כך חשוד דיין אוהב להטות דין, ולכן אסור לדיין לדון את אויבו דהוי כבעל דין שלו, וכן אם הדיינים שונאים זל"ז, כל אחד משתדל לסתור דעת חבירו ומזה אפשר לבא להטיית דין ולחובת אחד מבע"ד שלא כדין. . (סנהדרין כ"ט א׳)