שני המאורות הגדולים. רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן, אמרה ירח לפני הקב"ה, רבש"ע, וכי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה, לכי ומעטי עצמך נאנענשה על שקנאה בגדולת החמה ורצתה לעמוד בערך גבוה ממנה, ולפי"ז ניחא שתי הלשונות, דמתחלת ברייתם היו שניהם גדולים ושוים ואח"כ נתמעט אחד.
וע' בחדושי תוס' על התורה תמהו על עיקר קושית הגמרא מסתירת הלשונות, דמאי קשה לי', דהא אפשר לומר דהכונה דבכלל שניהם גדולים רק האחד קטן מחבירו, יעו"ש, אבל האמת י"ל דהדיוק מדויק מאד, דבכ"מ דכתיב המספר שני במקום שגם בסתמא היינו תופסים שנים, כמ"ש בעלמא מעוט רבים שנים, בא להורות על השתוות אלה השנים, וכה דרשינן ביומא ס"ב ב' על הפ' שתי צפרים (פ' מצורע), שני שעירי עזים (פ' אחרי) מה ת"ל שתי, שני, ללמד שיהיו שוים במראה ובקומה וכו', ובקדושין ס"ח ב' דרשו כי תהיינה לאיש שתי נשים שתהיינה שוות מעם אחד, ובתו"כ פ' אמור לחם תנופה שתים, שתהיינה שוות, והרבה כהנה, וא"כ קשה גם כאן מה ת"ל שני, ע"כ מורה ששניהם שוין, וא"כ איך כתיב אח"כ המאור הגדול והמאור הקטן, ומפרש שבאמת מתחלה נבראו שניהם גדולים ואח"כ נתמעט אחד, ודו"ק. –
ודע דמה שאמרו בכ"מ בגמרא, הנעלבים ואינם עולבים, שומעין חרפתן ואין משיבין, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו [ע' שבת פ"ח ב' ובכ"מ] לא נתבאר שייכות ענין זה לתגבורת השמש, ולפי הדרשא שלפנינו יתבאר בטוב טעם, דכמו הכא שביישה הלבנה את החמה נענשה ונתקטנה ומפני זה נתגדל אור החמה, כמו כן אלה הנעלבים ואינם עולבים וכו' יתגדל כבודם והעולבים יענשו וחרפה תשוב אל חיקם. .
(חולין ס' ב')
וע' בחדושי תוס' על התורה תמהו על עיקר קושית הגמרא מסתירת הלשונות, דמאי קשה לי', דהא אפשר לומר דהכונה דבכלל שניהם גדולים רק האחד קטן מחבירו, יעו"ש, אבל האמת י"ל דהדיוק מדויק מאד, דבכ"מ דכתיב המספר שני במקום שגם בסתמא היינו תופסים שנים, כמ"ש בעלמא מעוט רבים שנים, בא להורות על השתוות אלה השנים, וכה דרשינן ביומא ס"ב ב' על הפ' שתי צפרים (פ' מצורע), שני שעירי עזים (פ' אחרי) מה ת"ל שתי, שני, ללמד שיהיו שוים במראה ובקומה וכו', ובקדושין ס"ח ב' דרשו כי תהיינה לאיש שתי נשים שתהיינה שוות מעם אחד, ובתו"כ פ' אמור לחם תנופה שתים, שתהיינה שוות, והרבה כהנה, וא"כ קשה גם כאן מה ת"ל שני, ע"כ מורה ששניהם שוין, וא"כ איך כתיב אח"כ המאור הגדול והמאור הקטן, ומפרש שבאמת מתחלה נבראו שניהם גדולים ואח"כ נתמעט אחד, ודו"ק. –
ודע דמה שאמרו בכ"מ בגמרא, הנעלבים ואינם עולבים, שומעין חרפתן ואין משיבין, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו [ע' שבת פ"ח ב' ובכ"מ] לא נתבאר שייכות ענין זה לתגבורת השמש, ולפי הדרשא שלפנינו יתבאר בטוב טעם, דכמו הכא שביישה הלבנה את החמה נענשה ונתקטנה ומפני זה נתגדל אור החמה, כמו כן אלה הנעלבים ואינם עולבים וכו' יתגדל כבודם והעולבים יענשו וחרפה תשוב אל חיקם. .
(חולין ס' ב')