שלמם וטבתם. מכלל שנא' (פ' שופטים) וקראת אליה לשלום יכול אף אלו כן ת"ל לא תדרוש שלומם, ומכלל שנא' (פ' י"ז) בטוב לו לא תוננו יכול אף אלו כן, ת"ל וטובתם לאדבהכרח צ"ל דפסוק זה בא להורות איזה רמז ודרש, דא"א לומר שמצוה בפשיטות שלא לדרוש שלומם דפשיטא הוא דאחרי שמודיע גם מעשיהם הרעים לישראל מובן שלא ידרשו לשלומם, לכן אמר דאיירי בענין שבשאר אומות מצוה לקרוא לשלום כגון כשבאים עליהם במצור כדכתיב ס"פ שופטים כי תלחם אל עיר וקראת אליה לשלום, על זה אמר דלהם לא תקרא לשלום אף בענין כזה, וכן בעבד שלהם שברח לא"י, אשר בעבד משאר אומות במקרה כזה אסור להסגירו אל אדוניו אלא עמך ישב בטוב לו, כפי שיתבאר לקמן בפרשה, אבל בעבד שלהם אין מצווים על בטוב לו, וזהו באור דרשה זו. –
וכתב הרמב"ם בפ"ו ה"ו ממלכים וז"ל, ואעפ"י שאין שואלין בשלומן אם השלימו מעצמן תחלה מקבלין אותם, עכ"ל. ופירוש השלימו שקבלו שבע מצות, ולא מצאתי מקור לדבריו, ונראה דלמד כן ממה דקיי"ל ס"פ שופטים בענין מלחמה במצור דאפי' שבעה אומות שנצטוינו להחרימן בכ"ז אם השלימו בעצמן מקבלין אותם כמבואר שם, וטעם הדבר משום דעיקר הקפידא הוא רק שלא לפתוח להם בשלום אבל אם פתחו הם והשלימו מותר להשלים להם. [ספרי].
וכתב הרמב"ם בפ"ו ה"ו ממלכים וז"ל, ואעפ"י שאין שואלין בשלומן אם השלימו מעצמן תחלה מקבלין אותם, עכ"ל. ופירוש השלימו שקבלו שבע מצות, ולא מצאתי מקור לדבריו, ונראה דלמד כן ממה דקיי"ל ס"פ שופטים בענין מלחמה במצור דאפי' שבעה אומות שנצטוינו להחרימן בכ"ז אם השלימו בעצמן מקבלין אותם כמבואר שם, וטעם הדבר משום דעיקר הקפידא הוא רק שלא לפתוח להם בשלום אבל אם פתחו הם והשלימו מותר להשלים להם. [ספרי].