ושש שנים תזרע. תניא, ר"א אומר, כשישראל עושים רצונו של מקום עושים שמטה אחת בשבוע אחד, שנאמר ושש שנים תזרע שדך, וכשאין עושין רצונו של מקום עושין ארבע שמטות בשבוע אחד, הא כיצד, נרה שנה וזורעה שנה, נרה שנה וזורעה שנה עגר"ל כשעושים רצונו של מקום הם עושין שמיטה אחת לשבע שנים, דשם שבוע כולל גם שנת השמטה הבאה אחת לשבע שנים, והיינו שהאדמה תתן כחה בכל שנה ושנה, לא כדרך השדות שצריכות להניחן נרה [מופנית] שנה על שנה. וכלל טעם דרשה זו נראה דמדייק יתור כל פסוק זה, דהא כיון דעיקר הענין כאן בא להורות דין שמטת השנה השביעית וא"כ למה ליה להאריך במה שיזרעו שש שנים הקודמות אשר לכאורה הוא ענין פשוט, לכן דריש שבא לרמז כי בזכות שמירת מצות שנת השמיטה תתברכנה השנים הקודמות כולן, כמבואר. .
(מכילתא)
(מכילתא)