1גאל הדם וגו׳. תנא ר׳ שילא, כלפי שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח, הרי מי שהכה את בנו אין בנו השני נעשה גואל הדם להמית את אביו, אבל אח שהנה את אחיו, אחיו השני נעשה גואל הדם למדסתים ותנא סתם משמע אפי' אם הרוצח הוא אחיו הגדול ג"כ נעשה לו גואל הדם, וקצת צ"ע בזה, דהא הטעם שאין הבן נעשה גואל הדם לאביו הוא משום מצות כבוד, וכמש"כ רש"י במכות י"ב א', וא"כ הלא גם באחיו הגדול חייב בכבוד מדאורייתא כמו דדרשינן בפ' יתרו ואת אביך ו' יתירה לרבות אחיו הגדול, יעו"ש. והנה ברמב"ם לא מצאתי דין גואל הדם באחיו, ועיין עוד בירושלמי שם, וצ"ע.
.
(ירושלמי מכות פ"ב ה"ה)
2בפגעו בו. תניא, גואל הדם ימית את הרוצח, מצוה בגואל הרם, ומניין שאם אין לו גואל מעמידין לו ב"ד גואל, ת"ל בפגעו בו – מכל מקום לאהנה לפי פשטות הענין איירי ברוצח במזיד, דבזה איירי פסוק זה, כמש"כ רש"י בפסוק ט"ז, וכ"פ הרמב"ן בסה"מ מ"ע י"ג, וכ"מ מרמב"ם ריש הלכות רוצח, אבל רש"י בסוגיא כאן פירש דאיירי ברוצח בשוגג, והוא פלא, שסותר עצמו מפירושו לגמרא לפירושו בפרשה זו, ולבד זה ג"כ קשה שפי' שלא אליבא דהלכתא, דז"ל הגמרא במכות י"ב א', ת"ר, ורצח גואל הדם את הרוצח [בשוגג], מצוה ביד גואל הדם, אין גואל הדם, רשות ביד כל אדם, דברי ר' יוסי, ר"ע אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם אין חייבין עליו, והנה לפי פירש"י בסוגיא זו דכאן איירי ברוצח בשוגג הלא אתיא אליבא דר' יוסי אשר באמת לא קיי"ל כותיה אלא כר"ע דרשות הוא ואין בו מצוה כלל וכפי שיתבאר לקמן פ' כ"ז, וא"כ איך מפרש סתמא דברייתא שלא אליבא דהלכתא, וצע"ג. –
ומה שכתב רש"י בפסוק זה בפגעו בו אפילו בתוך ערי מקלט, אין הכונה דאיירי כאן ברוצח בשוגג אלא ר"ל אם זה הרוצח המזיד נס לערי מקלט מצוה בגואל הדם להמיתו אפילו פגע בו בתוך ערי מקלט. ואמנם צ"ע למה הוכרח רש"י לפרש דרש זה הלא לפנינו בגמרא כאן מבואר דרשה על בפגעו בו מניין שאם אין לו גואל שב"ד מעמידין לו גואל ת"ל בפגעו בו מ"מ, כמו שמועתק לפנינו.
ואולי י"ל כי דרשת רש"י לא קאי על בפגעו בו שבפסוק זה אלא על זה שבסמוך פ' כ"א ששם מיותר הוא אחרי דכבר כתיב זה כאן, וגם לא באה שם דרשה על לשון זה לא בגמרא ולא בספרי, ולכן פירש"י ומרמז בו חידוש דין אפילו בתוך ערי מקלט. ומה שמצויין זה ברש"י פ' י"ט אולי ט"ס הוא, וצריך להצטיין על פ' כ"א.
.
(סנהדרין מ"ה ב׳)
3בפגעו בו וגו'. תניא, מניין שאפילו אמר שאיני יכול להקבילו, ת"ל בפגעו בו הוא ימיתנו לבפירשו המפרשים מניין שאפילו אינו יכול לפגוע בו מיד שמצוה על גואל הדם לחזור עליו ת"ל בפגעו בו הוא ימיתנו דמשמע ימיתנו מ"מ, עכ"ל. ולדעתי אין מבואר הלשון אפילו אמר, וגם הלשון אינו יכול להקבילו אינו מכוון לכאן. ולכן נ"ל דהפירוש הוא שאם לא רצה גואל הדם להמיתו הוא מתנצל ואומר שאינו יכול להמיתו, בכ"ז מצוה לפגוע בו ולהמיתו כמבואר בדרשה דלעיל שב"ד מעמידין לו גואל ת"ל בפגעו בו מ"מ, וכמו שדריש לעיל רבויים שונים מלשון בפגעו בו, ודו"ק.
.
(ירושלמי מכות פ"ב ה"ה)