פתוחי חותם. תניא, אבנים הללו אין כותבין אותן בדיו, משום שנאמר פתוחי חותם אלא כותב עליהן בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן דהשמיר הוא צור חזק, וכן תרגומו של הפסוק מצור החלמיש בפ' עקב, וכ"מ ביחזקאל (ג' ט') כשמיר, חזק מצור, ומטבעו שאין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו, ולכן מראין אותו על פני הדיו כשיעור חריצת האות ונבקע האות, ובסמוך פ' כ' מוסיף בענין זה דלכן אין מסרטין האותיות באיזמל משום דכתיב בהאבנים במלואותם משמע שיהיו שלמים ולא יחסר מהם כלום, אבל ע"י השמיר נבקעות האותיות ואין חסרות כלום, וכמו תאנה הנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום, וברמב"ם נשמט כל דין זה, ועיין בט"ז ליו"ד סי' רע"א ס"ק א' שלמד מכאן דמעשה הדפוס הוי ככתיבה [לענין קדושת השם וש"ד], משום דאל"ה אין ראיה שע"י שמיר נעשה דלמא ע"י מכונת הדפוס, אבל אם דפוס נחשב ככתב ניחא, משום דצריך לעשות ע"י חקיקה דכתיב פתוחי חותם, ולקמן בפ' ל"ו עוד נעיר בענין זה. .
(סוטה מ"ח ב')
(סוטה מ"ח ב')