1את עולת איש. פרט לעולת הקדש שאין העור לכהנים זכגון המתפיס עולתו לבדק הבית, וכן המקדיש נכסיו והיו בהם זכרים שדינם שיקרבו עולות, אין עורותיהם לכהנים אלא ימכרו ויפלו דמיהן לבדק הבית.
.
(זבחים ק"ג א')
2את עולת איש. עולה שעלתה לשם איש, פרט לנשחטה במחשבת חוץ לזמנה וחוץ למקומה חשאין לה בעלים מפני שפסולה ואינה נקראת עולת איש, ולכן אין הכהנים זכאין בעורתה.
.
(שם שם)
3עור העולה. מה עולה קדשי קדשים אף כל קדשי קדשים, לאפוקי קדשים קלים שאין העור לכהנים טנראה הטעם בזה משום דבקדשים קלים יש להם זכיה אחרת שזוכים בחזה ושוק לכן העור לבעלים. ואע"פ דגם בקדשי קדשים זוכים בבשר כמו חטאת ואשם ובכ"ז זוכים גם בעור כבדרשה הסמוכה, מ"מ מכיון דמצינו חדוש דין זה דזכית העור בעולה אמרי' אין בו אלא חדושו, דהיינו רק קדשי קדשים ולא קדשים קלים.
.
(שם שם)
4עור העולה. העולה – לרבות עולת גרים נשים ועבדים ולרבות עולה שנשחטה שלא לשמה יוטעם הדבר נראה משום דאע"פ שלא עלתה לו לחובתו מ"מ כיון דכשרה היא נקראת שבאת מחמתו ושפיר נקראת עולת איש.
.
(שם שם)
5אשר הקריב. לרבות עורות כל קדשי קדשים יאדלשון אשר הקריב מיותר הוא, דהא כבר כתיב והכהן המקריב, דדריש שבא לרבות עורות כל קדשי קדשים, דמה עולה קדשי קדשים ועורה לכהן אף כל קדשי קדשים [כמו חטאות ואשמות] עורותיהן לכהנים. אמנם אלה הקרבנות שכולן נשרפות גם עורותיהן נשרפות, כמו פר יוהכ"פ ופר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ושעיר יוהכ"פ ושעיר הבא על חטא עבודת כוכבים.
.
(שם שם ב')
6לו יהיה. תניא, א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל, נאמר בעולה לו יהיה ונאמר באשם (פ' ז') לו יהיה, מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה עצמותיה מותרין יבר"ל מותרין לעשות מהם כלים, ובאשם גופיה פירש"י דידעינן שמותרין מצד הסברא דהא אפילו בשרו מותר, ולדעת התוס' דידעינן באשם מלשון לו יהיה דכתיב גביה (ע"ל פ' ז'), לכאורה צ"ע ל"ל למילף לעולה מאשם תיפק ליה דבעולה כתיב ג"כ לו יהיה, וכבר הרגישו בזה התוס' וכתבו דשמא הוי מוקמינן זה לדרשה אחרת, ותמיהני שלא העירו דצריך הלשון לו יהיה בעולה למעט טבו"י ומחוסר כפורים ואונן שאינן זוכין בעור, כפי שיבא לפנינו. אמנם אע"פ דצריך זה הלשון לדרשה הבאה בכ"ז מכיון שהדין אמת דעצמות עולה מותרות לכן לא נמנעו להעתיק גם דרשה זו, ועיין מש"כ לקמן בפסוק ל"א בדרשה זאת התורה.
.
(שם פ"ו א')
7לו יהיה. פרט לטבול יום ומחוסר כפורים ואונן שאין זוכים בעור יגסמך ארישא דקרא אשר הקריב לו יהיה, כל שמקריב לו יהיה חלק בעור, ואלו שחשיב כאן פסולים להקריב.
.
(שם ק"ג ב')