המכסה וגו'. אמר לי' רבינא לההוא מרבנן, מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה, אמר לי', דכתיב המכסה אני מאברהם וכתיב בתרי' ואברהם היו יהיה לגוי גדול לחמהראי' שמביא מאברהם מבואר דאין הפירוש שצריך לומר הלשון זכר צדיק לברכה [לשון הפ' במשלי י'] אלא צריך לברכו באיזו ברכה, כמו שברך הקב"ה את אברהם שיהי' לגוי גדול וכו', וי"ל דעל סמך זה נהגו לכתוב אחר שם אדם נכבד ענין איזו ברכה, כמו שיחי', שליט"א, נ"י, יצ"ו, הי"ו, וכדומה, אלא כפי דמשמע מכאן צריך להזכיר כזה גם כשמזכירים השם בעל פה. ובגמרא מצינו כשזכר רב חסדא את רב אמר המקום יהא בעזרו. (בכורות מ"ה א', נדה מ"ט ב'(, ובעל אבן ספיר [ח"א ס"פ כ"ב] מעיד שעוד היום הנהוג בארצות תימן כשמזכירים איש חי לשבח אומרים עליו השלום [מה שנוהגים אצלנו לומר על הנפטר[
וע' בשו"ת מהר"י מינץ סי' י"ג כתב וז"ל, גם נתן [הגאון מהר"י מרגליות] על מהררי"ף לטותא דרבנן, שהרי לא הזכיר אצלו לא שיחיה ולא יצ"ו כמנהג, עכ"ל, ולפי שבארנו הוא לא רק מנהג אלא דינא דגמרא. וע"ע לפנינו לעיל בפ' לך בפסוק וה' אמר אל אברם (י"ג י"ד) ובסמוך פסוק י"ט. .
(יומא ל"ח ב')
וע' בשו"ת מהר"י מינץ סי' י"ג כתב וז"ל, גם נתן [הגאון מהר"י מרגליות] על מהררי"ף לטותא דרבנן, שהרי לא הזכיר אצלו לא שיחיה ולא יצ"ו כמנהג, עכ"ל, ולפי שבארנו הוא לא רק מנהג אלא דינא דגמרא. וע"ע לפנינו לעיל בפ' לך בפסוק וה' אמר אל אברם (י"ג י"ד) ובסמוך פסוק י"ט. .
(יומא ל"ח ב')