כל הנוגע במזבח. שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי ת"ל עולה, מה עולה ראויה אף כל ראויה כטענין הקידוש ע"י נגיעה במזבח הוא שאם עלו עליו זבחים שוב לא ירדו ואפילו נפסלו אלא ישרפו. ואמנם זה הוא רק בדבר שבכלל נראה למזבח ואפילו נפסל, אבל דבר שמעולם לא נראה כגון שאור ודבש ואיל וצבי וכל איסורי המזבח לא נתקדשו גם אם עלו. ובסוגיא דזבחים כ"ז ב' מבואר דבראוי גופיה יש חילוק בין מזבח הפנימי למזבח החיצון, דמזבח הפנימי מקדש אפילו פסולין העולין רק למזבח החיצון כגון שעלה לו קומץ מנחה ג"כ מקדש, אע"פ שקומץ מנחה עולה רק על מזבח החיצון, אבל מזבח החיצון אינו מקדש אלא דברים הראויין לו, ולכן אם עלה עליו קטורת זרה אינו מקדש, וטעם הדבר משום דמזבח החיצון לא נמשח ולכן אין קדושתו חמורה כל כך שיקדש אפילו דברים שאינם ראוים לו, משא"כ הפנימי נמשח ביחד עם המשכן חמיר קדושתיה שמקדש את כל.
ודע דמה שאמר ת"ל עולה – הנה הרמב"ם בפ"ג ה"ג מפסולי המוקדשין הבין דקאי על הפסוק היא העולה דריש פ' צו, דמשם ילפינן במשנה זבחים פ"ג א' שהמזבח מקדש את הראוי לו, ואמר ר' יהושע כל הראוי לאשים אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה, מה עולה שהיא ראויה לאשים אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי לאשים אם עלה לא ירד, אך לשון הברייתא אינו מורה כן, דכך הוא הלשון, ריה"ג אומר, מתוך שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי ובין שאינו ראוי ת"ל כבשים, מה כבשים ראוין אף כל ראוין, ר"ע אומר, עולה, מה עולה ראויה אף כל ראווה [ואנו העתקנו כאן רק את דברי ר"ע משום דהלכה כר"ע מחבירו], והנה הפסוק כבשים כתיב כאן בענין בפסוק הבא, ודריש סמיכות, ולפי"ז משמע דגם ר"ע מכוין לעולה דכתיב כאן, וכ"כ רש"י מפורש בסנהדרין ל"ד ב' שהובאה ברייתא זו שם, וז"ל, ת"ל עולה בההוא קרא נמי כתיב, עכ"ל. והנה קשה דבפסוק כאן לא נאמר עולה כלל, וצ"ל דהכונה על הפסוק עולת תמיד דכתיב בסמוך פסוק מ"ב, וכן העתיק מפורש רבינו חננאל בפירושו לסנהדרין שם בזה"ל ר"ע אומר עולת תמיד, ולפי"ז צריך להגיה בדברי רש"י בסנהדרין במקום שכתב בההוא קרא צ"ל – בההוא ענינא, ודו"ק. .
(זבחים פ"ג ב׳)
ודע דמה שאמר ת"ל עולה – הנה הרמב"ם בפ"ג ה"ג מפסולי המוקדשין הבין דקאי על הפסוק היא העולה דריש פ' צו, דמשם ילפינן במשנה זבחים פ"ג א' שהמזבח מקדש את הראוי לו, ואמר ר' יהושע כל הראוי לאשים אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה, מה עולה שהיא ראויה לאשים אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי לאשים אם עלה לא ירד, אך לשון הברייתא אינו מורה כן, דכך הוא הלשון, ריה"ג אומר, מתוך שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי ובין שאינו ראוי ת"ל כבשים, מה כבשים ראוין אף כל ראוין, ר"ע אומר, עולה, מה עולה ראויה אף כל ראווה [ואנו העתקנו כאן רק את דברי ר"ע משום דהלכה כר"ע מחבירו], והנה הפסוק כבשים כתיב כאן בענין בפסוק הבא, ודריש סמיכות, ולפי"ז משמע דגם ר"ע מכוין לעולה דכתיב כאן, וכ"כ רש"י מפורש בסנהדרין ל"ד ב' שהובאה ברייתא זו שם, וז"ל, ת"ל עולה בההוא קרא נמי כתיב, עכ"ל. והנה קשה דבפסוק כאן לא נאמר עולה כלל, וצ"ל דהכונה על הפסוק עולת תמיד דכתיב בסמוך פסוק מ"ב, וכן העתיק מפורש רבינו חננאל בפירושו לסנהדרין שם בזה"ל ר"ע אומר עולת תמיד, ולפי"ז צריך להגיה בדברי רש"י בסנהדרין במקום שכתב בההוא קרא צ"ל – בההוא ענינא, ודו"ק. .
(זבחים פ"ג ב׳)