1לבני ישראל. מכאן שבני ישראל עוברים בבל יחל ואין העובדי כוכבים עוברים בבל יחל אלכאורה הוא דבר פשוט דמאי שנא מכל מצות שבתורה, ונראה דקמ"ל דכיון דקיי"ל במנחות ע"ג ב' ובכ"מ [ולפנינו בפ' אמור כ"ב י"ח] שעובדי כוכבים נודרים נדרים ונדבות כישראל, ולכן הו"א דהוו בכלל דין נדרים גם לענין בל יחל, קמ"ל. וטעם הדבר נראה פשוט, משום דענין קבלת נדרים מעובדי כוכבים הנחה היא להם ולכן לא מחמרינן עלייהו. ועיין בס' פנים יפות עה"ת שכתב בזה דבר מחודד, ולפי מש"כ עולה הדבר כפשוטו, ודו"ק.
.
(ספרי זוטא)
2זה הדבר. תניא, זה הדבר. החכם מתיר והבעל מיפר, מכאן א"ר יוחנן, חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמר כלום בבבעל כתיב מפורש בפרשה לשון הפרה, ואם הפר יפר, ולשון התרה בחכם ילפינן מדכתיב להלן לא יחל דברו ודרשינן הוא איני מיחל אבל אחרים מחלין לו והוא לשון חולין, ובחולין שייך לשון התרה. ועכוב דבר זה מסמיך אלשון זה הדבר דמשמע דברים ככתבן.
וטעם הדבר דלא מהני חלופי הלשונות אלה כמבואר, אע"פ דלכאורה שניהם מורים על ביטול הנדר, הנה הרשב"ם בב"ב ק"כ א' טרח הרבה בבאור דבר זה. ולי נראה פשוט, משום דמתכונת ביטול הנדר שע"י חכם הוא ביטול מעיקרא, דכיון שמוצא פתח ועילה שלא היה יכול או רשאי הנודר לנדור ממילא עוקר הנדר מעיקרו, והוי כלא נדר מעולם, משא"כ לבעל לא נתנה התורה רשות לעקור נדר אשתו מעיקרא אלא רק להפר אותו כמש"כ ואם הפר, והר"ן כתב בסוגיא כאן דלשון היתר מורה על עקירה למפרע ולשון הפרה על מכאן ולהבא, ולפי"ז כשאומר החכם בלשון הפרה והבעל בלשון התרה הרי הם משתמשים בלשון שלא זכתה להם התורה, וממילא אין תוקף בדבריהם, ודו"ק.
וע"פ זה יוצא לנו דרק לשון הפרה אינו מועיל בחכם, אבל שאר הלשונות שמורים ביטול והיתר למפרע מהני, כגון שרוי לך מחול לך וכדומה, ומה שתפס הגמרא לשון התרה הוא שתפס אחד הלשונות המורים ביטול מעיקרא, אבל אין ה"נ שיתר לשונות מעין מובן זה מהני.
ומה מאוד יתבארו היטב לפי"ז דברי הירושלמי נדרים פ"י ה"ח שהחכם מתיר גם בלשונות אין כאן נדר אין כאן שבועה, וזה כמש"כ דכל הלשונות המורים ביטול מהני בחכם.
ור"ן בסוגיא כאן הביא דברי הירושלמי הנזכר בזה"ל, ובירושלמי משמע דחכם נמי מצי קאמר אין כאן נדר אין כאן שבועה, עכ"ל. וכתב על זה בשירי קרבן בירושלמי שם וז"ל, וקשה דמשמע מלשונו דאף הבעל יכול לומר כן, ומסוגיין משמע דדוקא החכם מצי לומר כן ולא הבעל, עכ"ל.
ואני מצטער מאוד על גאון מובהק כמהו שנכשל לטעות כל כך בדברי הר"ן, אשר כונתו פשוטה וברורה שהחכם מצי נמי לומר אין כאן נדר וכו' כמש"כ, והמלה נמי נשתרבבה מעט מלמטה למעלה, וצ"ל דחכם מצי נמי, ולא הייתי כותב זאת לרוב הפשיטות רק לבל יטעה תלמיד טועה להוציא כונה מוטעת מדברי הש"ק שהר"ן מתיר שיאמר הבעל בלשון אין כאן נדר, וזה היפך הלכה מרווחת בגמרא.
והנה כפי שכתבנו פשוט ומבורר הדבר דבחכם מהני כל לשון התרה, ומהאי טעמא מבואר ביו"ד סי' רכ"ח ס"ג כיצד היא התרה, יאמר לו ג' פעמים מותר לך או שרוי לך או מחול לך. ומ"ש שצריך לומר ג' פעמים לאו מעיקר הדין הוא אלא כך נוהגים כדי לחזק הענין, יעו"ש במפרשים. ונראה דמה שנהגו בהתרת נדרים בער"ה לומר ג' פעמים הכל מותרים לכם וכו', הוא למותר, כי הן המכוון מה שאומרים ג' פעמים הוא כדי לצאת חובת המנהג הנזכר בשו"ע שם, אך הלא מכיון שאומרים בנוסח ההתרה הכל מותרים לכם, הכל שרוים לכם הכל מחולים לכם, וכל אלה הלשונות הם לשון התרה כמש"כ, א"כ כבר שנו ושלשו ההתרה, כמבואר, ודו"ק.
.
(נדרים ע"ח א׳)
3זה הדבר. תניא, נאמר כאן זה הדבר ונאמר בשחוטי חוץ זה הדבר (פ׳ אחרי) מה שחוטי חוץ אהרן ובניו וכל ישראל אף פרשת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל גבשחוטי חוץ כתיב מפורש דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל. ומה שראה לדרוש גז"ש בענינים רחוקים זמ"ז ע"פ שווי המלות י"ל משום דבעלמא מצינו לשון זה הדבר רק על מצוה הנוהגת רק לשעה כמו גבי מן בפ' בשלח זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו, ובפ' תצוה גבי מלואים ובפ' תשא ועוד בכ"מ, [וזו היא כונת קושית הגמרא שיובא בסמוך אימא זה הדבר דראשי המטות לא יהא נוהג אלא בדור זה], ובשני אלה הענינים שהם לדורות כתיב כיוצא מן הכלל לשון זה הדבר לכן דרשם בגז"ש, וע"ע מש"כ בפ' אחרי.
, למאי הלכתא – להכשיר שלשה הדיוטות דלהתיר הנדר, כמו ששייכים בשחוטי חוץ. ונראה דא"א לומר כפשטה דבא לאשמעינן דגם אהרן ובניו בכלל ענין נדרים שאם נדרו צריכים לקיים, דפשיטא היא, דמאיזו סברא לא יתחייבו, והלא סתמא נאמר לכל ישראל לא יחל דברו.
, והא ראשי המטות כתיב, ההיא ביחיד מומחה הועיין פרטי דינים בענין זה ביו"ד סי' רכ"ח ס"ב.
.
(נדרים ע"ח א׳)
4זה הדבר. אמר ליה רבא זוטי לרב אשי, אימא וה הדבר דראשי המטות לא יהא נוהג אלא בדור זה ובאור קושיא זו עיין מש"כ לעיל אות ג'.
, אמר ליה יליף זה זה משחוטי חוץ זויותר יש סברא לדמות לענין דשחוטי חוץ מפני שכבר נדמו באיזו ענינים זל"ז כמש"כ בדרשה הקודמת ובפ' אחרי.
.
(ב"ב ק"כ ב׳)
5זה הדבר. תניא, יכול לפי שמצינו שהשוה הכתוב הקטן כגדול לזדון שבועה ולאיסור ולבל יחל חכמבואר בפ' נזירות (פ' נשא) איש כי יפליא, מי שיודע להפלות לשם מי נדר ונזר, ואפילו לא הגיע עדיין לשנות גדלות וכפי שיתבאר בריש פסוק הסמוך.
, לפיכך יהא חייב על הקדשו קרבן, ת"ל זה הדבר טר"ל למה שמפורש בפסוק זה דהיינו לאיסור בעלמא, שיהא איסורו איסור ונדרו בבל יחל אבל לא לענין קרבן מעילה.
.
(נדה מ"ו ב׳)
6זה הדבר וגו׳. תניא, יכול יפתחו לאדם בכבוד המקום ישיאמרו לו אלו היית יודע שענין נדרים בכלל רע בעיני ה' כמש"כ בקהלת טוב אשר לא תדור משתדור, ואמרו חז"ל הנודר כאלו בנה במה, האם היית נודר והוא יאמר בודאי לא, ויותר הנדר.
, ת"ל זה הדבר אשר צוה ה' וגו', תלה הכתוב שיתירו נדרים, ואם אתה אומר כן, נמצאת עוקר פרשת נדרים מן התורה יאר"ל התורה צותה שיתירו אחרים לאדם את נדרו שימצאו לו איזה פתח להתיר, ובאופן כזה הלא כל אחד יתיר לעצמו בפתח זה שאין הנדרים מרצון ה', אלא לפיכך אין פותחין בדרך כזה ורק באיזה דרכים אחרים, וכיון שכן יוכרח הנודר להזדקק להתרת חכם כי מעצמו לא ידע איזה פתח כשר וראוי למצוא להתרת נדרו.
.
(ירושלמי נדרים פ"ט ה"א)