על כן יאמרו המושלים וגו'. תניא, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים באו חשבון כדקודם שיעבור המעיין הישר על המשך אגדה זו והבאה אחריה (פ' ל') ראוי מאוד וגם מוכרח שישים עינו ולבו למה שכתבנו לעיל בפסוק י"ח בדרשה וממתנה נחליאל [אות כ"א] ולצרפם לכאן, ואז יתפשטו העקמומיות שבלב לתכונת הדרשות האלה ויתן צדק וכבוד לדרכי חז"ל והליכותיהם בקודש בענין דרשות ורמזים כאלה, עיי"ש היטב. והנה רש"י פירש דדקדקו חז"ל ליתור כל פרשה זו דלאיזו צורך נאמרה, אם להשמיענו דעמון ומואב טהרו בסיחן, הרי כבר כתיב בפסוק הקודם והוא נלחם במלך מואב כמש"כ שם, וא"צ יותר, הלכך לדרשה כתבה משה רבינו, עכ"ל, ואע"פ שכל דרשה זו אינה אלא אסמכתית ורמז בעלמא בכ"ז הוכרח רש"י לפרש מה שדייקו חז"ל בלשון הפסוק, ע"פ מש"כ לעיל אות כ"א דבכל דרשות ורמזים כיוצא באלו אין מדרך חז"ל להסמיכם בלשון הפסוק אם לא כשיש להם איזה דקדוק והערה בלשון הפסוק ההוא או בסדורו, יעו"ש.
, המושלים – אלו המושלים ביצרם, באו חשבון – באו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה כהר"ל הפסד מצוה שמתבטל מריוח בשביל שעוסק במצוה או נותן צדקה ומחסר ממונו כנגד שכרה המרובה לעתיד, ושכר עבירה שהוא משתכר בעבירה עכשיו כנגד הפסדה שמפסיד יותר לעתיד.
, תבנה ותכונן, אם אתה עושה כן, תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב, עיר סיחן – אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה כור"ל אם משים אדם כעיר זה שמתפתה ביצרו וכו' כך תתפתה בדברי המינים ולא תמשול ביצרך.
מה כתיב אחריו כי אש יצאה מחשבון, תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינם מחשבין, ולהבה מקרית סיחן – מקרית צדיקים שנקראו שיחין כזאילנות, וכדכתיב (זכריה א') והוא עומד בין ההדסים, ודרשו אין הדסים אלא צדיקים וכו' וכן הוא אומר צדיק כתמר יפרח וגו'.
, אכלה ער מואב, זה המהלך אחר יצרו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה, בעלי במות ארגון – אלו גסי הרוח, דאמר מר, כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם כחועיין בחידושי גאונים בע"י החדשים בבאור המשך כל הדרשות ומשמעותם בקרא בדברי טעם.
.
(ב"ב ע"ח ב׳)
(ב"ב ע"ח ב׳)