קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · שמות · פרק 2 · פסקה 13

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
עברים נצים. א"ר יוחנן, משום ר' שמעון בן יוחאי, כל מקום שנאמר נצים ונצבים אינם אלא דתן ואבירם לזנראה הבאור, דכיון דמצינו שתי פעמים לשון נצבים ונצה בדתן ואבירם, והוא בפ' קרח, יצאו נצבים, ובפ' פינחס אשר הצו על ה' בעדת קרח, וכאן סתם הפסוק להודיע מי הם הנצים, אנו דורשים, כי הם הם דכתיב בהו שתי פעמים לשון זה, כאן כתיב נצים, ולקמן (ה' כ') כתיב ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם, ואנו למדין סתום מן המפורש, דכמו דנצה ונצבים שבס' במדבר הם דתן ואבירם כך האנשים דכתיב בהו כאן נצה ונצבים הם ג"כ דתן ואבירם, והם אלה השנים המוחזקים לעזי פנים, ויהיה פירוש אותו הפסוק כמו שכתוב ויפגעו נצבים [ויפגעו הנצבים] את משה ואת אהרן לקראתם.
וכלל ענין הדרשה הזאת ללמוד סתום מן המפורש בענין כזה נראה דהוא ע"פ מ"ש בב"ב ק"ט ב' דתולין את הקלקלה במקולקל, וכן דרך דרשות חז"ל בכ"מ, וכמו שדרשו בנזיר כ"ג א' עה"פ וישא לוט את עיניו (פ' לך) כל הפסוק ע"ש עבירה נאמר, וזה מפני שכיון שהיה לוט שטוף בזמה תלו ענינים מגונים בזה עליו, וכן בב"ב ט"ו ב' ויבא עשו מן השדה וגו' דרשו חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום, וסמכו אותם על לשון אותו הפסוק, ובסנהדרין ק"ה ב' דרשו בבלעם שבא על אתונו מפסוק הלוא אנכי אתונך אשר רכבת עלי, וכה"ג דרשו שם מפ' כרע נפל שכב, יעו"ש לפנינו, וכאן בענין זה שלכנינו פי' הרא"ש דלכן דריש נצים נצבים על דתן ואבירם מפני שהיו ידועים לבעלי מחלוקת תלו מדה זו בהם, וזה ג"כ ע"פ הכלל תולין את הקלקלה במקולקל.
ויש נ"מ בכלל זה גם לדינא, כמו בהא דקיי"ל בפסחים ט' ב' לענין שתי קופות, אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שני סאין אחד של חולין ואחד של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין, שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה. וע' ביו"ד סי' קי"א סעיף א' ובסי' ק"ץ לענין שתי כתמים שנתערבו תולה זו שאינה מקולקלת במקולקלת, יעו"ש. וכן הרבה, ואכ"מ להאריך.
.
(נדרים ס"ד ב׳)
2
ויאמר לרשע וגו'. אמר ריש לקיש, המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך, למה הכית לא נאמר אלא למה תכה, אע"פ שלא הכהו נקרא רשע לחר"ל אע"פ שלא ראה אותם רק נצים, בכ"ז אמר לו למה תכה, והיינו טעמא, מפני שעשה מעשה המורה על הכאה, והיינו שהרים יד, וקרא אותו רשע, אלמא שהמרים יד על חבירו נקרא רשע. –
ורש"י בפסוק זה כתב, וז"ל, רשע למה תכה רעך, רשע שכמותך, עכ"ל, ולא נתבאר כינתו בזה, ונראה ע"פ מש"כ בשו"ת מבי"ט סי' כ"ו, דלרשע מותר להכות משום שאינו עושה מעשה עמך, וא"כ פשיטא דהמכה לרשע אינו נקרא רשע, ולכאורה לפי המבואר בדרשה הקודמת דהנצים כאן היו דתן ואבירם א"כ איך קרא משה את המכה בשם רשע, כיון דהכה רשע, אך כל זה י"ל דאיירי בצדיק המכה רשע, אבל הרשע בודאי אסור להכות רשע, ולכן מכיון דכאן היה גם המכה רשע לכן נקרא המכה רשע, וזהו שכתב רש"י רשע למה תכה רעך, רשע שכמותך, דקשה לרש"י למה קראו רשע כיון דהכה רשע, לכן פי' רשע שכמותך, ובכהאי גונא נקרא רשע. –
וע' בחו"מ סי' ל"ד ס"ד כתב הרמ"א המגביה ידו על חבירו להכותו פסול לעדות מדרבנן, וטעם הדבר, כתב הסמ"ע בשם הב"י דאע"פ שהוא איסור דאורייתא אך מפני שאין בו מלקות אינו פסול אלא מדרבנן, ועיין באו"ת שם, ובספר רה"ז כתב, דנ"מ אם פסול מדאורייתא או מדרבנן הוא לענין הכרזה, דפסולי עדות מדאורייתא א"צ הכרזה, אבל פסולי עדות מדרבנן צריכים הכרזה, ובאמת לפי מש"כ בשו"ת מבי"ט חלק אה"ע סי' מ"ג דבמידי דלא מיפסל מדאורייתא משום דלאו בר מלקות, בכ"ז א"צ הכרזה, משום דהכל יודעים בעבירה דאורייתא, וא"כ לפי הטעם שכתבנו דהא דפסול כאן מדרבנן הוא רק מפני שאין בו מלקות אבל איסור מדאורייתא יש, א"כ לכו"ע א"צ כאן הכרזה, ודו"ק.
.
(סנהדרין נ"ח ב׳)
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad