תורה תמימה על התורה · שמות · פרק 17 · פסקה 1

ויחנו ברפידים. מאי לשון רפידים, ר' אליעזר אומר, רפידים שמה, ר׳ יהושע אומר, שריפו עצמן מדברי תורה, וכן הוא אומר (ירמיהו מ״ז:ג׳) לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים ^אהנה אע"פ דזה ודאי דלדברי שניהם הוי רפידים שם מקום, אך לדעת ר' יהושע צ"ל הכונה ע"פ מ"ש בברכות ז' ב' דשמא גרים, דמכיון שנקרא אדם או מקום בשם המורה על איזו דבר, נגרם שיהיה תוצאת דבר זה לאותו השם, וכמ"ש שם מניין דשמא גרים, דכתיב (תהילים מ״ו:ט׳) לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרא שמות אלא שמות, ועיין לפנינו ר"פ שלח ור"פ קרח. וגם י"ל דמדייק ר' יהושע עוד למה ספר הכתוב בסמוך (פסוק ח') שבא עמלק ולחם ברפידים, דלמאי נ"מ באיזה מקום לחם, ולכן דריש על שם שריפו עצמם מדברי תורה. ובמכילתא מסיים לפי שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה. ובמ"ר קהלת בפסוק בעצלתים ימך המקרה איתא שריפו ידיהם מן העבירות, ונראה הפי' שלא עשו חיזוק וסייג להפריש עצמן מן העבירות. –
ועיין במגילה ט"ו א' דרשו הפסוק דאסתר ששלחה לשאול ממרדכי סבת עילת המן וגזירתו שאלה בלשון לדעת מה זה ועל מה זה, ודרשו חז"ל ששאלה אפשר עברו ישראל על התורה שנאמר בה מזה ומזה הם כתובים (פ' תשא), וכ"ה במ"ר אסתר פ"ח, ומוסיף שם דמה דכתיב שהשיב מרדכי את כל אשר קרהו, אמר לה, בן בנו של קרהו בא עליהם, הדא הוא דכתיב אשר קרך בדרך, ולא נתבאר מה תשובה היא זו על שאלתה אם עברו ישראל את התורה.
אבל לפי המבואר כאן דלכן בא עליהם עמלק מפני שריפו עצמן מדברי תורה השיב לה, כי אמנם מפני סבה זו גם היום בא נכדו של זה, והיינו שאמנם הפרו תורה, ובאמת איתא בגמרא שישראל שבאותו הדור נהנו מסעודת אחשורוש והשתחוו לצלם וכו', ואם כן היתה התשובה מכוונת ממש כנגד השאלה. .
(סנהדרין ק"ו א׳)