עיני ה' אלהיך בה. עתים לטובה ועתים לרעה, עתים לטובה כיצד, הרי שהיו ישראל חייבים בר"ה ופסקו להם גשמים מועטים ולבסוף חזרו בהם, להוסיף עליהם אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, אלא מורידין בזמנן, לרעה כיצד, הרי שהיו ישראל זכאים בר"ה ופסקו להם גשמים מרובים ולבסוף חזרו בהם, לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזירה אלא מורידן שלא בזמנן העיין בדרשה אחרונה מפסוק זה, ובספרי אגדה האריכו הרבה בענין אגדה זו, ותכלית הכונה, שכל ההנהגה שבא"י הכל בהשגחה עליונית.
. (ר"ה י"ז ב')
מרשית השנה וגו'. אמר רב יהודה אמר רב, שנה טובה צריכה רחמים, דכתיב תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה ור"ל כל משך השנה צריך לבקש רחמים שיהיה השנה לטובה ולא די בבקשה זמנית, יען כי כמפרש שעיני ה' אלהיך בה מראשית ועד אחרית שנה, הרי שאין הקב"ה מסיח דעתו כביכול כל משך השנה, ויתכן דס"ל כמ"ד בר"ה י"ז א' אדם נדון בכל יום, ועיי"ש בתוס'.
. (ברכות נ"ה א')
מרשית השנה וגו'. באחד בתשרי ר"ה לשנים, למאי הלכתא, אמר רב נחמן בר יצחק, לדין, דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה, מראשית השנה נדון מה יהא בסופה זומפרש בגמרא וממאי – דתשרי הוא דכתיב (תהלים פ"א) תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו איזה חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב (שם) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, ר"ל אותו יום החג חק לישראל שהקב"ה דן ושופט בו. ויש שכתבו דלכן כתיב המלה מרשית השנה חסר א' לרמז שמתשרי [מתחלת] השנה, כי המלה מרשית בהיפך אותיות יוצא המלה מתשרי – השנה.
. (ר"ה ח' א')
מרשית השנה וגו'. א"ר יצחק, כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנאמר מראשית השנה, מרשית חסר כתיב, ועד אחרית – סופה שיש לה אחרית חר"ל כל שנה שישראל עושים עצמם רשים בר"ה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש, אז יש לה אחרית ותקוה טובה, אם אין עונות שבאמצע השנה גורמות להשתנות באיזו צד כמש"כ בדרשה ראשונה מפסוק זה.
. (ר"ה ט"ז ב')