ושמתם. ת"ר, ושמתם – סם תם, נמשלה תורה לסם חיים, אמר להם הקב"ה לישראל, בני, בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, אם אתם עוסקין בתורה אין אתם נמסרים בידו מנראה דמדייק הלשון ושמתם דאינו מונח יפה על שם דברים, וכמו דדייקינן כזה בר"פ משפטים עה"פ ואלה המשפטים אשר תשים פריך בגמ' אשר תלמדם מבעי ליה, ובפ' ואתחנן עה"פ וזאת התורה אשר שם משה ובפ' וילך שימה בפיהם, יעוי"ש. ולכן דריש המלה כשתי תיבות ובחילוף ס' בשי"ן שמתחלפות מפני שהן ממוצא אחד, וכה"ג דריש לעיל בפ' ואתחנן בפ' הנזכר אשר שם משה, זכה נעשית לו סם חיים וכו'.
. (קדושין ל' ב')
ושמתם וגו'. אמר להם הקב"ה לישראל, אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל אף על פי כן היו מצויינים במצות, כדי שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם כחדשים מאבפירש"י בפסוק זה מפרש הניחו תפלין עשו מזזות, אבל בספרי בסמוך מפרש ושמתם זו תורה וקשרתם אלו תפלין, אין לי אלא תפלין ות"ת, שאר מצות מנין, הרי אתה דן, לא ראי תפלין כראי ת"ת ולא ראי ת"ת כראי תפלין, הצד השוה שבהן שהם מצות הגוף שאינן תלויות בארץ ונוהגות בארץ ובחו"ל, אף כל מצות הגוף שאינן תלויות בארץ נוהגות בארץ ובחו"ל, ולכן מש"כ רש"י מזוזה צ"ע, ואולי רש"י כלל גם מזוזה משום דכתובה בענין. והספרי לא נחית להביא גם מזוזה משום דמובן הוא מעצמו. ועכ"פ מכאן המקור למצות התלויות בגוף שנוהגות בארץ ובחו"ל, ועיקר טעם דרשה זו ודיוקה הוא משום דאם לא לכונה זו בא הפסוק הזה מה ענין זה אצל גלותם, וע"ע מש"כ השייך לדרשה זו לקמן פ' ראה י"ב כ"ט בדרשה וישבת בארצם.
[ספרי].
על לבבכם וקשרתם, מלמד שתהא שימה כנגד הלב, מכאן לתפילין של יד שמניחן בגובה שביד מבהיינו באבר האמצעי שבזרוע והוא הבשר החופה שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע, ונמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה התפלה כנגד לבו ומקיים ושמתם את דברי אלה על לבבכם. [וברמב"ם פ"ד ה"ב מתפלין כתב בענין זה ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך, וצ"ע למה שינה מלשון הגמ' שהביאו פסוק זה שלפנינו ושמתם]. –
ודע דעפ"י המצוייר יתבאר טעם הדבר שלא כתבה התורה מפורש והיו לאות על זרועך במקום על ידך (פ' בא), יען כי באמת לא כל הזרוע כשר לתפלין ורק כפי המצוייר, אבל השם יד כולל כל חלקי היד והזרוע, וכמש"כ (שופעים ט"ו) ותהיינה העבותות אשר על זרועותיו, ושוב כתיב וימסו אסוריו מעל ידיו, ומה שיש עוד לדרוש ולבאר בפסוק זה הובא לפנינו בפ' בא ובפ' ואתחנן.
. (מנחות ל"ז ב')