ויברך אלהים וגו'. [נחמו מאבלותו, מלמד שממדת הקב"ה לנחם אבלים] חמדייק שהברכה כאן הי' מענין נחום אבלים, משום דלא נתפרש במה ברכו, וגם אם היתה בזה ברכה סתם למה תלי זה בסיבת מיתת אברהם. וע"ע מש"כ השייך לדרשא זו בריש פ' ראה בפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו. –
וע' ברבינו יונה פ"ג דברכות במשנה קברו את המת וכו', כתבו דתנחומי אבלים היא מצוה דאורייתא שבכלל גמילות חסד הוא, וגמ"ח הוי מצוה מן התורה, כדכתיב (פ' יתרו) והודעת להם את הדרך ילכו בה ודרשינן זו גמ"ח, יעו"ש, ולא ידעתי למה לא הביא דרשא זו דילפינן מינה בפ' ראה בפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו דמצוה להדבק במדותיו של הקב"ה, יעו"ש.
אך אמנם בכלל מש"כ תר"י דמדאורייתא היא לאו דוקא מדאורייתא ממש אלא ר"ל רמז מן התורה, אבל עיקר המצוה מדרבק וכמש"כ הרמב"ם בפי"ד מאבל, מ"ע מדבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים, ועיין מש"כ בענין זה בפ' יתרו שם. .
(סוטה י"ד א')
וע' ברבינו יונה פ"ג דברכות במשנה קברו את המת וכו', כתבו דתנחומי אבלים היא מצוה דאורייתא שבכלל גמילות חסד הוא, וגמ"ח הוי מצוה מן התורה, כדכתיב (פ' יתרו) והודעת להם את הדרך ילכו בה ודרשינן זו גמ"ח, יעו"ש, ולא ידעתי למה לא הביא דרשא זו דילפינן מינה בפ' ראה בפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו דמצוה להדבק במדותיו של הקב"ה, יעו"ש.
אך אמנם בכלל מש"כ תר"י דמדאורייתא היא לאו דוקא מדאורייתא ממש אלא ר"ל רמז מן התורה, אבל עיקר המצוה מדרבק וכמש"כ הרמב"ם בפי"ד מאבל, מ"ע מדבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים, ועיין מש"כ בענין זה בפ' יתרו שם. .
(סוטה י"ד א')