1ונסכו רביעת ההין. ת"ר, ונסכו רביעית ההין – [בשל ערבית איירי] ושל שחרית ילמד משל ערבית יזהנה כאן כתיב פעם אחת שטעון נסכים וצריך ללמוד אחד מחבירו או של שחרית משל ערבית או של ערבית משל שחרית, וס"ל לרבנן דמה דכתיב ונסכו רביעית ההין לכבש האחד קאי אכבש של ערבית משום דמיניה סליק כדכתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ועשירית האיפה וגו' ונסכו וגו', וא"כ ילפינן של שחרית משל ערבית, ודעת רבי בגמ' דילפינן של ערבית משל שחרית ומפרש המשך הכתובים באופן אחר, ועיין בבאור פלוגתתם בפירוש רבינו חננאל בגה"ש ובהגהות הגר"ב רנשבורג לש"ס.
.
(יומא ל"ד א׳)
2בקדש. תניא, ר׳ אליעזר ב"ר צדוק אומר, יין קרוש של נסכים שורפין אותו במקום קדוש, מאי טעמא, יליף קודש קודש מנותר, מה נותר שריפתו בקדושה אף האי שריפתו בקדושה יחאיירי ביין המתקבץ מנסכים הנשפכים בין כבש למזבח ומנקים אותם כדי שלא יסתמו החלל, ואמר בזה דצריך לשרפם במקום קדוש בעזרה, ויליף זה מנותר, דכמו דתלי התם דבר השריפה משום דקודש הוא כך נסכים מדנסוכם בקודש צריכים ג"כ שריפה, ומדנותר נשרפת במקום קדוש כך נסכים, דשניהם קדושה אחת. ובספרי כאן הגירסא בקודש יתנסכו ובקודש יתבלעו, וזה כדעת חכמים במעילה י"א א' דס"ל דשיתין [חללים שבמזבח] מחוללין ויורדין עד התהום, וא"כ לא שייך בהו שריפה, אך הגר"א הגיה ובקודש ישרפו, וכנראה ס"ל דהלכה כראב"צ, וי"ל בטעמו משום דכיון דהגמ' שקיל וטרי הרבה לאוקים המשנה כראב"צ משמע דס"ל לסתמא דגמ' דהלכה כמותו.
ורמב"ם השמיט כל ענין זה דראב"צ, ובפ' ב' מבית הבחירה העתיק המשנה דמדות (פ"ג מ"ג) לענין השיתין שהיו מנקין מקבוץ הדמים הנקרשים, אבל מענין הנסכים לא ביאר מאומה, וקשה לומר דס"ל דהלכה כחכמים שהבאנו שהשיתין היו מחוללין עד התהום, וא"כ לא נקרש ולא נקבץ מאומה, יען שהרי הוא בעצמו פסק שהיו מנקין מקבוץ דמים וא"כ גם מקבוץ יין היו צריכין לנקות, וגם כפי שביארנו משקלא וטריא של הגמרא מתבאר דהלכה כראב"צ ולכן לא נתבאר לי דעתו בזה, ובכלל פליאה גדולה היא שהשמיט לבאר כל ענין זה.
.
(סוכה מ"ט א׳ ב׳)
3בקדש. תניא, רבי אומר, אומר אני אף משנכנסו ישראל לארץ אין נסכים קרבים אלא מבפנים יטר"ל באהל מועד ולא בבמה.
, מאי טעמא, דכתיב בקדש הסך נסך כוסמיך על סוף הפסוק נסך שכר לה', ודריש לה' כמו לפני ה' והבמות אין נקראות לפני ה', כמו שבארנו בר"פ ויקרא, ועיין מש"כ לעיל בפ' שלח (ט"ו א') לענין נסכים בבמת יחיד.
.
(ירושלמי מגילה פ"א הי"א)
4הסך נסך. תניא, ר׳ נתן אומר, בקדש הסך נסך, בשני נסוכין הכתוב כדבר, אחד נסוך המים ואחד נסוך היין כאכך משמע ליה מכפל לשון הפעל הסך נסך, ומהבדל השם נסך שכר שפירושו נסך של שכר, ואם לא היה רק נסך אחד לא הו"ל לכתוב אלא נסך שכר ולא גם הסך, אלא ודאי שיש שני נסכים, ומרמז לניסוך המים בחג.
, ואימא תרווייהו דחמרא, אם כן לכתוב קרא או הסך הסך או נסך נסך, מאי הסך נסך – ש"מ תרתי כבפירש"י מדשני קרא בדבוריה ש"מ תרתי, ואינו מבואר איך ש"מ. ולולא דבריו נראה לפרש דאם היה כונת הכתוב להורנו רק משני נסכים של יין הו"ל לכפול רק הפעל נסך, ולזה יותר מכוון בלשון אחד או הסך הסך או נסך נסך, אבל ל"ל עוד לציין שהנסך הוא של שכר כיון שהוא דבר ידוע, אלא ודאי שמין נסך אחד הוא של מים, וא"כ אשמעינן בזה דהנסך שבכאן הוא של יין, ולפי"ז צ"ל בגמ' מאי הסך נסך שכר ש"מ תרתי, ודו"ק. וע"ע מש"כ מענין זה בפרשה הסמוכה פ' י"ח, דעיקר ענין ניסוך המים בחג הוא הלכה למשה מסיני, ורק חז"ל מצאו רמז בתורה לזה, ועי"ש עוד בכלל ענין ניסוך המים.
.
(תענית ג׳ א׳)
5הסך נסך שכר לה'. אמר ריש לקיש, בזמן שמנסכין יין על גבי המזבח פוקקין את השיתין כגסותמין את נקב שבראש המזבח שהנסכים יורדין בו לשיתין.
לקיים מה שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה', מאי משמע, אמר רב פפא׳ שכר לשון שתיה, לשון שביעה, לשון שכרות כדיתכן כי דרשו שכר מלשון עושי שכר (ישעיהו י״ט:י׳) במובן סתימה ופקיקה, וכמו ויסכרו מעינות תהום, והכונה בהשאלה מאי משמע כלומר איזה תועלת יוצאת מזה, ומפרש למען יתראה כשתיה שביעה וכו', ולכן צריך שיהיה היין עליו כגרון מלא ושבע, שכן גם דרך בני האדם שהנאת השתיה באה מהגרון, כלומר ע"י ששותין בלגימות גסות וגרון מלא הוא משביע, ולא ע"י שמכניס הרבה יין למעיו ע"י לגימות דקות, ולא דמי לאכילה שהשובע שלה באה רק במלוי כרס.
.
(סוכה מ"ט ב׳)