1ישכן לבטח עליו. מכאן שבנימין לא שלט בו רמה ותולעה לזפירש"י ישכון לבטח על סמיכות ידידות השכינה, עכ"ל. אבל יש לפרש בפשיטות עפ"י המבואר בגמ' בסמוך דגם בדוד היה יתרון זה, מדכתיב גביה אף בשרי ישכון לבטח, ובשליטת רמה ותולעה אין המשכן בטח, והכא נמי כן.
.
(ב"ב י"ז א')
2חפף עליו וגו'. תניא, רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי לחעיין מציור ענין זה בזבחים נ"ג ב' וברש"י שם.
ובנימין הצדיק היה מצטער עליה בכל יום לבלעה, שנאמר חופף עליו כל היום לטמלשון נזיר חופף ומפספס (נזיר מ"ב א') כאדם המתחכך מחמת דאגה שאינו משיג חפצו.
, לפיכך זכה ונעשה אושפזיכן לשכינה שנאמר ובין כתפיו שכן מפירש"י שהיה הארון נתון בחלקו. ובסוטה ל"ז א' פירש שבית קדשי הקדשים בנוי בחלקו, ולשני הפירושים אינו מבואר מה זכה יותר מיהודה, אחרי שבחלקו של יהודה הי' המזבח, וא"כ מה הרויח מפני דאגתו וצערו, וגם הלשון נעשה אושפזיכן לגבוה אינו מבואר כ"כ.
ולולא פירושו הו"א דרומז בזה למ"ש בזבחים קי"ח ב' בג' מקומות שרתה שכינה על ישראל, בשילה ונוב וגבעון ובבית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלקו של בנימין וכו' יעו"ש ולפנינו בסמוך, ולפי"ז מבואר שזכה להעשות אושפזיכן [אכסניא] לשכינה בכל מקום שעברה, ודו"ק.
.
(יומא י"ב א')
3חפף עליו וגו'. תניא, חופף עליו – זה מקדש ראשון, כל היום – זה מקדש שני, ובין כתפיו שכן – אלו ימות המשיח מאהבאור הוא כמש"כ בחא"ג דבין במקדש ראשון ובין במקדש שני לא היתה לשכינה דבוק גמור כמו לימות המשיח, כיון דהיו עתידים להחרב, ולכן דריש בהו המשך הלשון חופף עליו שהוא מלשון חופף ומפספס כאדם המתחכך מחמת דאגה וצער כמש"כ בדרשה הקודמת, משא"כ לעתיד לבא תהיה השראת השכינה דבוקה וצמודה שלא תסור לעולם, ועל זה שייך הלשון ובין כתיפיו שכן כמו שהראש צמוד לבין הכתפים, וע"ד זה יתבאר בדרשה הבאה דרשת רבי יעו"ש.
.
(זבחים קי"ח ב')
4חפף עליו וגו'. תניא, רבי אומר, חופף עליו – זה העוה"ז, כל היום – אלו ימות המשיח, ובין כתפיו שכן – זה העוה"ב מבעיין מש"כ בדרשה הקודמת וצרף לכאן.
.
(שם שם)
5חפף עליו וגו'. אמר רב דימי אמר רב, בשלשה מקומות שרתה שכינה בישראל, בשילה ובנוב וגבעון ובבית עולמים מגחשיב נוב וגבעון למקום אחד מפני קרבתם.
, ובכולן לא שרתה אלא בחלקו של בנימין, שנאמר חופף עליו כל היום – כל חפיפות לא יהיו אלא בחלקו של בנימין מדועיין בדרשה הבאה ובמש"כ שם בטעם הדבר, ואעפ"י דשילה היתה בחלקו של יוסף [ע"ל בפ' ט"ז] אך גם לבנימין היה שם חלק, עיין מהרש"א.
.
(שם שם)
6ובין כתפיו שכן. תניא, היה ר' מאיר אומר, בשעה שעמדו ישראל על שפת הים היו שבטים מנצחין זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה אל הים וזה אומר אני יורד תחלה, קפץ שבט בנימין וירד, לפיכך זכה ונעשה אושפזיכן לגבוה, שנאמר ובין כתפיו שכן מהובדרשה דלעיל אמר דזכה בשביל שתאב להשראת השכינה, ובסמוך מבואר טעם אחר על זה מפני שנולד בא"י ועוד איתא בספרי טעם מפני שלא היה במכירתו של יוסף, ולפנינו בפ' וישלח בפ' ויותר יעקב לבדו הובא עוד טעם בזה מפני שלא השתחוה לעשו בחזרת יעקב מבית לבן מפני שלא נולד אז עוד, ואגדות שונות הן.
.
(סוטה ל"ז א')
7ובין כתפיו שכן. תניא, בשעה שהיו דוד ושמואל מחפשים למצוא מקום לבית הבחירה, סברי למבניה בעין עיטם מולדעת רש"י הוא מעין מי נפתח הנזכר ביהושע ט"ו וי"ח אחר עליית ההר אשר על פני גיא בן הנם אשר לא נכתב ירידה בנתיים.
, אמרי, נחתי ביה קליל, כדכתיב ובין כתפיו שכן מזר"ל נעשה אותו נמוך מעט ונבנהו בירושלים שהיא למטה כדכתיב כתפיו ולא כתיב ראשו.
, ואבע"א, גמירי דסנהדרין בחלקו של יהודה ושכינה בחלקו של בנימין, ואי מדלינן ליה מתפליג טובא, מוטב דנחתי ביה פורתא, כדכתיב ובין כתפיו שכן מחר"ל משום הא לא בנאו בעין עיטם משום דרחוק שם נחלת בנימין מנחלת יהודה יותר משיעור הר הבית, וא"א לסמוך לשכת הגזית לעזרה ואנו בעינן סנהדרין בעזרה דכתיב וקמת ועלית וגו' וצריכה להיות בחלקו של יהודה כדמפרש גמירי סנהדרין בחלקו של יהודה כדכתיב (פ' ויחי) לא יסור שבט מיהודה וכו'.
.
(זבחים נ"ד ב')
8ובין כתפיו שכן. תניא, מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו, מפני שכל השבטים נולדו בחו"ל והוא נולד בארץ ישראל מטעיין מש"כ לעיל אות מ"ה וצרף לכאן.
[ספרי].