מבן עשרים שנה. תניא, אמר רב המנונא, לא נגזרה גזירה על שבטו של לוי, מנלן, דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה, מי שפקודיו מבן עשרים שנה, יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים שנה יטכדכתיב כ"פ במדבר בפקודת הלוים, ולא נתבאר טעם הדבר שלא נגזרה גזירה על הלוים, אם מפני שלא היו בעצת מרגלים או שנמחל להם עון זה, ונראה ע"פ המבואר במדרשים ובפירש"י כאן בפ' ל"ג דעוד משעשו ישראל את העגל עלתה גזירה זו במחשבה, אלא שהמתין להם הקב"ה עד שתתמלא סאתם, וזהו שנאמר (פ' תשא) וביום פקדי [במרגלים] ופקדתי עליהם חטאתם [מעגל], ואף כאן נאמר תשאו את עונותיכם ולא את עונכם, שתי עונות, של עגל ושל מרגלים, ע"כ. והנה לפי"ז ממילא מבואר שאפילו אם היו הלוים בעון מרגלים ג"כ לא נענשו, אחרי כי כידוע לא נשתתפו הלוים במעשה העגל, וא"כ בעון המרגלים לבד לא נתמלא סאתם, כמבואר.
. (ב"ב קכ"א ב׳)
מבן עשרים שנה ומעלה. תניא, אמר רב אחא בר יעקב, כשם שלא נגזרה גזירה על פחות מבן עשרים כך לא נגזרה על יותר מבן ששים, מאי טעמא, גמר ומעלה ומעלה מערכין, מה להלן יתר מבן ששים כפחות מבן עשרים אף כאן יתר מבן ששים כפחות כבן עשרים כנראה דאין פירושו שוין ממש, שהרי באמת ערך פחות מבן עשרים הוי עשרים שקלים וערך יתר מבן ששים ערכו חמשה עשר שקל כמבואר בפ' ערכין (פ' בחקתי), אלא ר"ל דשוין בזה שערך שניהם פחות מערך יתר מבן עשרים שבו הערך חמשים שקל, וכמו שהגביל הכתוב שם והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה, והוי טעם ההיקש כמו התם דמחולק הערך פחות מבן כ' מן הערך של יתר על בן כ' נחלק נמי הערך של יתר על בן ששים, כן הכא כמו שמצינו שלא חלה הגזירה על פחות מבן עשרים כדכתיב מבן עשרים שנה הוא הדין שלא חלה על יתר מבן ששים. –
וטעם הדבר שלא נגזרה גזירה על בני שנות אלה נראה משום דעיניהם של ישראל היו נשואות ביותר להאנשים הראויים לצאת בצבא, שאם הם היו תקיפים בדעתם לילך להארץ היו כל ישראל הולכים אחריהם וכמו דכתיב בענין זה בפ' דברים ותחגרו איש את כלי מלחמתו וגו', ואנשי הצבא היו רק בני עשרים שנה עד ששים שנה ולכן היו הם אשמים בדבר זה.
. (ב"ב קכ"א ב׳)