וכי ירק. אין לי אלא רוקו, כיחו וניעו ומי האף שלו מניין ת"ל וכי ירק לונראה הכונה משום דכל אלה הם בכלל רקיקה, דכל אלה הליחות לפעמים יוצאות ע"י רקיקה מפה. וכתבו התוס' דכיחו הוא הבא מכח רב מן החזה וניעו ע"י נענוע מעט. והרע"ב ריש פ"ז דנדה כתב וז"ל, ואני שמעתי ניע הוא הליחה היורדת מן החוטם, עכ"ל. ופלא שכתב כן ע"פ השמועה בעוד שכן מפורש ברש"י ב"ק ג' ב' [ועיין בתוי"ט סנהדרין פ"ז מ"ה]. ובכלל פירוש זה לכאורה צ"ע, דהא מי האף כתיב ביחוד, וא"כ איך אפשר לומר דנוע הוא היורדת מן החוטם, וכן הקשו תוס' על רש"י שם, וצ"ל דשני מיני ניעת האף הן, כשהאדם בריא אז ליח החוטם מעוכר, וכשהוא במחלת הקטור מי האף נוטפים מאליהם צלולים.
. (נדה נ"ה ב')
בטהור. יכול אע"פ שלא נגע, ת"ל בטהור, עד שיגע בטהור לחר"ל דהו"א כמו ביבמה דכתיב וירקה בפניו ושם א"צ ליגע בפניו, קמ"ל, משום דהמלה בטהור מיותר, דכיון דכל הענין קאי על טהור המטמא מחמת הזב, הול"ל וכי ירוק הזב בו, וע"כ דריש שבא להורות דוקא אם נגע בו.
, ואימא הני מילי במגע אבל במשא לא מידי דהוי אשרץ, אמר קרא בטהור, מה שביד טהור טמאתי לך לטר"ל כמו מה שטמא כשהטהור נושא דבר טומאה ביד הוא בודאי טמא מחמת טומאת משא, כמו כן רקיקה מטמאה טומאת משא, והדיוק הוא מן בטהור י"ל מדלא כתיב על הטהור, כמו דכתיב בפ' שמיני וכי יפול עליו, ונתן עליו, וכדומה, ומדכתיב בטהור דריש כמו ביד טהור. ובגמרא איתא עוד דרשה מענין זה לקיום דרשה זו.
. (שם נ"ה ב')