1והיה וגו'. והיה אם לא חפצת בה – הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה צאמפרש הלשון והיה שהוא ציון ואות שכך יהיה בודאי, וכמו והיה כי תבאו אל הארץ, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ואעפ"י דכתיב לשון אם, אך מצינו לשון אם המורה על ודאי כמבואר לפנינו בפ' משפטים בפ' אם כסף תלוה ובכ"מ, ועונש זה מעתידות השנאה בא על שלא היה שליט ברוחו להתגבר על יצרו באהבה זרה, כי אף אם שהותרה לו אך לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ובשעת מלחמה כמבואר לעיל בפ' י"א, וזהו גם כונת הדרשה לקמן בפ' כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, כל הנושא יפ"ת יהי' לו בן סו"מ. ותכלית הבשורה הזאת י"ל שהיא להורות דעה את זה השקוע ברעיון אהבה זרה שינחם ממחשבתו אחרי ראותו את אשר יקרה לו בזה בעתיד.
.
(שם)
2ושלחתה. מלמד שמשלחה בגט צבעיין בנמוקי רמב"ן כאן שחקר אם צריכה גט או לא, וכפי הנראה לא היתה לפניו דרשה זו בספרי כמו שהיא לפנינו, דאל"ה לא הוי משתמיט מלהביא מספרי, וגם לפני הרב"ם כנראה לא היתה דרשה זו בספרי, שכן כתב בפ"ח ה"ו ממלכים ואם לא חפץ בה משלחה לנפשה ולא זכר שמשלחה בגט, ובאמת הדעת נוטה שצריכה גט כיון דלאחר הגירות אשתו גמורה היא וכמש"כ והיתה לך לאשה, ובספרי אמרו והיתה לך לאשה כענין שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע, הרי דאשתו היא לכל דבר, וביותר למש"כ הרמב"ם דנושאה בכתובה וקדושין, א"כ צריך להקיש יציאה להויה, וצ"ע על הרמב"ן שחקר בזה ולא העיר מכל זה.
.
(שם)
3ושלחתה לנפשה. מלמד שאם היתה חולה ממתין לה עד שתבריא וה"ז ק"ו לבנות ישראל צגר"ל ק"ו לבנות ישראל דהיכי שמגרשה צריך להמתין עד שתבריא אם חולה היא. וטעם הדרשה הזאת היא מלשון ושלחתה לנפשה דהיינו באופן שתוכל להשתלח בעצמה, והיינו כשהיא בריאה, אבל חולה אינו יכול להשתלח מעצמו וכמ"ש בספרי פ' נשא מזכר ועד נקבה תשלחו, תשלחו – לרבות את החולים, יעו"ש.
.
(שם)
4לנפשה. לנפשה ולא לבית אביה צדכך הגירסא ברמב"ן, ובנוסחאות אחרות הגירסא ולא לבית אלהיה, והכונה אחת היא שלא תשלחנה באופן שתחזור לבית אבותיה ששם עובדים עבודת כוכבים, יען שכבר ישראלית גמורה היא, ומצינו שנוי נוסחאות כאלה במובן זה בגמרא גיטין מ"ה א' כי ינצל אליך מעם אביו מבעי לי', וגירסא אחרת מעם אלהיו מבעי לי', יעו"ש.
.
(שם)
5לא תמכרנה בכסף. אין לי אלא שלא ימכרנה בכסף, מניין שלא יתננה במתנה ולא יעשה בה טובה, ת"ל ומכור לא תמכרנה צהדכ"מ שהפעל נוסף על המקור מורה על עשית הפעולה בכל אופן שהוא, ובכ"מ מורה לדרשה, וכאן דריש שהעיקר הוא שלא תמסרנה לרשות אחר בין ע"י מכירה בכסף בין ע"י מתנה וכדומה, ותפס לא תמכרנה בכסף ע"ד ההוה.
.
(שם)
6לא תתעמר בה. לא תשתמש בה צור"ל אם רק איננה לך לאשה לא תחזיקנה בביתך לשפחה רק תשלחנה לנפשה.
.
(שם)