אותי וגו׳ ואת מקני. השוו בהמתן לגופן, מכאן אמרו בהמתו של אדם היא חייו, אדם המהלך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא גמסתגף מלשון צער, וכתב בס' רה"ז דמכאן יש להביא סמוכין למש"כ המג"א בסי' רמ"ח דאם חושש אדם שיקחו לסטים בהמתו ולא יהיה לו במה להחיות עצמו או מלבושו בימי הקור הוי כמו פקוח נפש שדוחה את השבת, עכ"ל. ולדעתי גוף דברי המכילתא דבהמתו של אדם חשיבא כגופיה צ"ע ממנחות ע"ו ב' דפריך היכא רמיזא דהתורה חסה על ממונן של ישראל, ומשני דכתיב (פ' חקת) והשקית את העדה ואת בעירם, יעו"ש, ולדברי המכילתא דבהמתו חשיבא כגופיה, אין ראיה לדעלמא דהתורה חסה על ממונם, וי"ל. . (מכילתא)