האיש ההוא. ההוא ולא אנוס, ההוא ולא שוגג, ההוא ולא מוטעה יבכמה פעמים באה לפנינו דרשא כזו, והבאור הוא, דלשון ההוא מורה על היותו בתכונתו ובדעתו וברצונו העצמי, ואם הוא אנוס או שוגג או מוטעה חסר לו אחת מהתכונות הדרושות לשלמות הנפש.
.
(שם)
(שם)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 17 · פסקה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אל שעריך. ת"ר, שעריך – זה שער שעבד בו, או אינו אלא שער שנדון בו יגדכך מצינו שם שער יונח על פתח ב"ד שהיה בשער העיר, כמו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ולמוכיח בשער יקושון (ישעיהו כ״ט:כ״א), ובועז עלה השער (רות ד׳:א׳), אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכריה ז׳:ט׳), כי כן היה דרך הזקנים והשופטים לשבת למשפט בשער העיר.
, נאמר כאן שעריך ונאמר להלן (פ' ב') באחד שעריך, מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור כאן שער שעבד בו ידועיין ברש"י בפ' זה כתב וז"ל, המתרגם לתרע בית דינך טועה, שכן שנינו אל שעריך זה שער שעבד בו או אינו אלא שער שנדון בו נאמר כאן שעריך וכו', [כמועתק לפנינו], והנה המתרגם הזה הוא אונקלוס, ולעיל בפ' ב' כי ימצא בקרבך באחד שעריך איתא בספרי כדעת המתרגם, והגר"א ז"ל שם הגיה כלשון הגמרא אשר לפנינו, ותמיהני, כי בירושלמי סנהדרין פ"ו ה"א איתא מפורש שתי דעות בזה, דעת רבי וחכמים, דרבי דריש שעריך זה שער שעבד בו, ורבנן דרשי זה שער שנדון בו, יעו"ש. והנה אעפ"י שהגמרא שלנו סתמה כדעת רבי בירושל', אבל בכל זאת אין לומר על המתרגם כדעת רבנן בירושלמי שטועה בזה, וכן לדעתי אין הכרח להגיה בספרי אחר שהגירסא הישנה היא מפורש כדעת רבנן בירושלמי.
וגם לא יפלא שבחר לתרגם עפ"י הירושלמי, יען כי פשטות הלשון שער בעלמא מורה על שער ב"ד כמש"כ באות הקודם, וגם בלשון שעריך זה מצינו בברייתא אחת גם בבבלי שמפרשת שער ב"ד כפי שיבא בדרשא הבאה בסמוך, וצ"ע על מבארי התרגום שלא עמדו על זה. –
ודע שכתב הרמב"ן בנמוקיו כאן דהא דקיי"ל דסוקלין על שער שעבד בו הוא רק בא"י, אבל בחו"ל היה נסקל על שער שנדון בו, עכ"ל. ולא ידעתי מניין לו חידוש דין זה, ואפשר לומר עפ"י הדרשא הבאה שעריך ולא שערי עובדי כוכבים, והיינו דבעיר שרובה עובדי כוכבים היו סוקלין על פתח ב"ד וכתבנו שם טעם דבר זה דכשהיה נסקל על שער שעבד בו, דהיינו באמצע העיר בפרסום נתעורר חמת האומות על ישראל, ולכן בסתם ערי חו"ל שהיו בין האומות היו צריכין ליזהר שלא לעורר ולהקניט ולכן היו סוקלין על פתח ב"ד שלא בפרסום, ודו"ק. .
(כתובות מ"ה ב')
וגם לא יפלא שבחר לתרגם עפ"י הירושלמי, יען כי פשטות הלשון שער בעלמא מורה על שער ב"ד כמש"כ באות הקודם, וגם בלשון שעריך זה מצינו בברייתא אחת גם בבבלי שמפרשת שער ב"ד כפי שיבא בדרשא הבאה בסמוך, וצ"ע על מבארי התרגום שלא עמדו על זה. –
ודע שכתב הרמב"ן בנמוקיו כאן דהא דקיי"ל דסוקלין על שער שעבד בו הוא רק בא"י, אבל בחו"ל היה נסקל על שער שנדון בו, עכ"ל. ולא ידעתי מניין לו חידוש דין זה, ואפשר לומר עפ"י הדרשא הבאה שעריך ולא שערי עובדי כוכבים, והיינו דבעיר שרובה עובדי כוכבים היו סוקלין על פתח ב"ד וכתבנו שם טעם דבר זה דכשהיה נסקל על שער שעבד בו, דהיינו באמצע העיר בפרסום נתעורר חמת האומות על ישראל, ולכן בסתם ערי חו"ל שהיו בין האומות היו צריכין ליזהר שלא לעורר ולהקניט ולכן היו סוקלין על פתח ב"ד שלא בפרסום, ודו"ק. .
(כתובות מ"ה ב')
אל שעריך. שעריך ולא שער נכרים טומפרש בגמרא דהיינו בעיר שרובה נכרים היו סוקלין על פתח ב"ד ולא באמצע העיר בפרסום וכעין מש"כ בדרשא הקודמת.
.
(שם שם)
(שם שם)
את האיש וגו'. מה ת"ל, לומר לך איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא עיר כולה לשעריך, מכאן שאין עושין עיר הנדחת אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד טזמפרש לשעריך שער ב"ד שכן נקרא בעלמא מקום ישיבת הדיינים בשם שער כמשכ"ל אות י"ג, ומפרש לשעריך לב"ד שבעירך דהיינו ב"ד שבכל עיר ועיר שהוא ב"ד קטנה של כ"ג, ואי אתה מוציא עיר כולה לב"ד שבכל עיר אלא לב"ד הגדול של שבעים ואחד. וצ"ע דבדרשא דלעיל דרשינן שער שעבד בו ולא שער שנדון ביה, דהיינו בשער העיר ולא בשער ב"ד, וכאן דרשינן שעריך שער ב"ד, וי"ל דאפילו אם נפרש לשעריך שער שעבד בו ג"כ מוכח דרשא זו, ויתפרש כך, איש ואשה אתה מוציא לשעריך, כלומר הב"ד שבעירו מוציא אותו למקום שעבד בו, אבל אם היה צריך ב"ד הגדול לא היה צריך לומר אל שעריך אלא אל שער שעבד בו, אחרי דב"ד הגדול אינו מאותה העיר רק מירושלים ולא שייך בהם לכנות כל עיר בשם שעריך, וממילא מבואר דאין הפסוק מדבר אלא בב"ד קטן, ומדכתיב בפסוק זה שתי פעמים את האיש או את האשה, אשר פעם אחת הוא כולו מיותר, דרשינן דרק היחיד דיינינן בב"ד קטן ולא את הצבור בעיר הנדחת, ודו"ק.
.
(סנהדרין ט"ז ב')
(סנהדרין ט"ז ב')
באבנים. יכול באבנים מרובות ת"ל (פ' אמור) באבן, אי באבן, יכול באבן אחת, ת"ל באבנים, הא כיצד, לא מת בראשונה ימות בשניה יזולכתחלה די באבן אחת, ואולי הטעם משום ברור לו מיתה יפה, כמו דדרשינן בפ' קדושים בפ' ואהבת לרעך כמוך, יעו"ש.
[ספרי].
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad