הרוה וגו'. אמר רב יהודה אמר רב, המשיא את בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לכותי, עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו יזספות פירושו חבור כמו ספו שנה על שנה (ישעיהו כ״ט:א׳) והזקן נקרא רוה שכבר שבע בחיים והילדה צמאה לחיים וכן גדולה לקטן ומתוך כך אפשר לצאת מכשולים, ועיין בהגהות ר"י עמדן לש"ס כאן שכתב בזה דבר חדש, דענין הזקנה יוילדות כאן אינו בערך מספר השנים כ"א בערך כחות הגוף, שסתם זקן חלש וילד בריא, ולכן בזקן בריא אין איסור זה נוהג, יעו"ש. אבל לפי שבארנו בטעם איסור משום התנגדות ההרגשות מחיי השובע של זקן וחיי צמאון של ילדה, וכלשה"כ רוה וצמא, אין להוציא הלשון מפשטה, אלא זקן – זקן ממש וילדה – ילדה ממש. –
ובענין חזרת אבידה לכותי ע' משכ"ל ר"פ ברכה בפ' הופיע מהר פארן. .
(סנהדרין ע"ו ב')
ובענין חזרת אבידה לכותי ע' משכ"ל ר"פ ברכה בפ' הופיע מהר פארן. .
(סנהדרין ע"ו ב')