והיה וגו'. א"ר לוי, בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, הקב"ה ברך את ישראל בכ"ב ברכות, מן אם בחקתי תלכו עד קוממיות, וקללן בשמונה, מן ואם בחקתי תמאסו עד ואת חקתי געלה נפשם אר"ל מאל"ף שבאם עד תי"ו שבקוממיות, והיינו בכ"ב אותיות שבא"ב [לבד הכפולות], ומן ו' שבואם עד מ' שבנפשכם שמנה אותיות, ובאור הענין, שמפני שלבו של הקב"ה טוב על ישראל לכן קיצר בקללות והאריך בברכות, וע"ע באות הסמוך.
, ואלו משה רבינו ברכן בשמונה מן והיה אם שמע עד לעבדם, וקללן בכ"ב מן והיה אם לא תשמעו עד ואין קונה בבפסוק י"ד, ומן ו' דוהיה אם שמע עד מ' דלעבדם שמונה אותיות, ומן ו' דוהיה עד ה' דקונה חוזר היקף כל הא"ב דהיינו כ"ב אותיות. ומה שנתאכזר משה כל כך להרבות בקללות צ"ל דהוא מקנאתו היתירה לה' ולמצותיו, [עיין מש"כ לקמן פ' ברכה ל"ג כ"א בפסוק צדקת ה' עשה] ואכזריות זו רחמנות הוא להעיד בישראל לעבודת ה' ושמירת המצות וינחלו טובה, ומה שקינא יותר מהקב"ה עצמו פשוט הוא דאוהבו של מלך מקנא לכבוד המלך יותר מהמלך עצמו כמ"ש באגדות.
. (ב"ב פ"ט א')
אם שמע תשמע. א"ר זירא, בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק, אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק, שנאמר אם שמע תשמע, אם שמע – תשמע, ואם לאו לא תשמע, ויש אומרים אם שמעת בישן תשמע בחדש גר"ל אם שמעת פעם אחת סופך שתטה אוזן פעם אחרת, והוא ע"ד מ"ש מצוה גוררת מצוה, וי"א אם תשנה ותשלש מה ששמעת אשתקד סופך לשמוע מחדש, ואם תעזוב מלשנות על הישנים לא תוסיף גם חדשים. ובברכות מ' א' הובאה דרשה זו על הפ' ויאמר אם שמע תשמע, בפ' בשלח, ואותה גירסא יותר נכונה, כי אותו הפסוק מוקדם בתורה.
. (סוכה מ"ו ב')