שלשים יום. ת"ר, בשעת פטירתו של רבי, אמר, הושיבו ישיבה לאחר שלשים יום, דלא עדיפנא ממשה רבינו, דכתיב ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום כבר"ל לאחר שלשים יום ישובו סדרי הישיבה למקומם מבלי לבטלם עוד לסיבת הבכי, דהלא גם במשה פסקו מלבכות לאחר שלשים יום, ועיין ביו"ד סי' שצ"ד דזה השיעור הוא לבכי אבל להספד הוי השיעור י"ב חודש.
. (כתובות ק"ג ב')
ויתמו וגו'. תניא, מניין לאבילות שבעת ימים מה"ת, א"ר יוסי ב"ר חנינא בשם רשב"ל, אמר קרא ויתמו ימי בכי אבל משה, ימי שנים, בכי שבעה, אבל שלשים כגאסמכתא בעלמא היא דלדעת רוב הפוסקים הוי ענין אבילות מדרבנן ואפילו אבילות יום ראשון ורק אנינות הוי מדאורייתא לענין אכילת קדשים כמבואר בפ' שמיני בפסוק דרש דרש משה, וכמש"כ הרא"ש פ"ג דברכות ופ"ג דמו"ק, ואפילו הרי"ף ורמב"ם דס"ל אבילות מדאורייתא אין זה רק יום ראשון והוא יום המיתה, אבל אבילות שבעה לכו"ע מדרבנן וכמבואר בבבלי מו"ק כ' א' דאסמכו אפסוק והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבילות שבעה, והירושלמי מסמיך זה אפסוק שלפנינו, וכלל ענין זה נתבאר לפנינו ס"פ ויחי בפ' ויעש לאביו אבל שבעת ימים, יעו"ש.
. (ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה)