ואיש וגו'. ת"ר איש – פרט לקטן כהיינו בן תשע שנים ויום אחד, דאע"פ דלכל דבר הוי ביאתו ביאה מ"מ לענין מיתה נחשב כקטן, וכתבו התוס' בקדושין י"ט א' אע"פ דפשיטא הוא דקטן אינו בר עונשין, אך הו"א דמפני שהיא נהרגת עליו [דלגבה נחשבת ביאתו ביאה אם גדולה היא] יהרג גם הוא כמו בבהמה [ע"ל פ' ט"ו] קמ"ל. ועיין עוד השייך לדין זה לקמן אות כ"ו.
, אשר ינאף את אשת איש – פרט לאשת קטן כאמפני שאין בקדושיו כלום. ועיין בקדושין י"ט א' דדבר זה פשוט הוא ע"פ הסברא שאין קדושי קטן כלום ואפילו קיבל אביו קדושין עבורו, ולא אצטריך הכתוב כאן לאשמעינן זה אלא הפסוק איירי ביבם בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו דמדאורייתא קנאה כמו שכתבתי באות הקודם, שביאתו ביאה לכל דבר, והו"א דגם נהרגת עליו משום א"א קמ"ל.
ועיין בתוס' בסוגיא כאן שכתבו על הא דאמר הגמרא פרט לאשת קטן, וז"ל, הא דאצטריך קרא על זה [כלומר אע"פ דפשוט הוא ע"פ הסברא] היינו במיעד לבנו קטן או בן תשעה שבא על יבמתו וכו' [כמשכ"ל מגמרא קדושין הנ"ל], עכ"ל. והנה תחלת דבריהם במיעד לבנו קטן קשים להולמם, שהרי מפורש מסיק בגמרא קדושין שם מאי הוי עלה [לענין מיעד לבנו קטן], א"ר זירא, אין יעוד אלא בגדול, והפסוק איירי רק ביבם, כמבואר, וצע"ג. .
(שם נ"ב ב')
ועיין בתוס' בסוגיא כאן שכתבו על הא דאמר הגמרא פרט לאשת קטן, וז"ל, הא דאצטריך קרא על זה [כלומר אע"פ דפשוט הוא ע"פ הסברא] היינו במיעד לבנו קטן או בן תשעה שבא על יבמתו וכו' [כמשכ"ל מגמרא קדושין הנ"ל], עכ"ל. והנה תחלת דבריהם במיעד לבנו קטן קשים להולמם, שהרי מפורש מסיק בגמרא קדושין שם מאי הוי עלה [לענין מיעד לבנו קטן], א"ר זירא, אין יעוד אלא בגדול, והפסוק איירי רק ביבם, כמבואר, וצע"ג. .
(שם נ"ב ב')