אשר לא יהיה טהור. לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב תשע ועשר אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור נאמ"ש תשע ועשר הוא אם נכתוב טהור מלא ו' או חסר, וכלל הכוונה משום דהול"ל איש טמא, ובכלל יש שתים עשרה אותיות וטמא אינו אלא שלש.
. (פסחים ג' א')
מקרה לילה. אין לי אלא מקרה לילה, מקרה יום מניין, ת"ל אשר לא יהיה טהור, מכל מקום, א"כ למה נאמר מקרה לילה – שדבר הכתוב בהוה נבכמבואר לעיל בדרשה בפ' הקודם שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, כי הלילה גורמת לטומאה.
[ספרי].
ויצא וגו'. ויצא אל מחוץ למחנה, זו מחנה לויה, לא יבא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה, מכאן לבעל קרי שיוצא חוץ לשתי מחנות נגואי לא הוי כתיב שתי מחנות הוי מוקמינן לי' בעומד במחנה שכינה וצריך לצאת ממנה אבל עומד במחנה לויה אין משתלח, והשתא דכתיבי שתי מחנות ע"כ הכי מתוקמי. ועיין ברמב"ם פ"ג ה"ת מביאת מקדש הגירסא בזה מהופכת, והכ"מ חקר על דבר אלו הגירסות, וצ"ע רב שלא העיר שבספרי כאן הגירסא כמו שהעתקנו, ובס' יראים סי' ס"ד גורס ג"כ כגירסתנו. וטעם מצוה זו בכלל הוא עפ"י מש"כ למעלה בפ' הקודם אות מ"ע דבעת היציאה למלחמה צריך להזהר בתוספת קדושה וטהרה מפני שהשכינה שורה שם וכמש"כ כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך. ונראה דבזה הוי החומר במחנה מלחמה ממחנות שבעת שלום, שגם משם צריך לשלוח הטמאים כמבואר בפ' נשא, אעפ"י דבמחנה ההולכת לא היה המשכן כולו הולך עמהם ורק הארון לבדו והמחנה היה בכלל ארעי ומקום ארעי ללוים ולשכינה, בכ"ז דיני הטומאה וטהרה נוהגים כמו במשכן. וכן י"ל צד חומר בזה, כי שם המצוה רק על הב"ד לשלח משם כמש"כ וישלחו מן המחנה, משא"כ הכא המצוה העשה והל"ת חל על האיש בעצמו, ועיין עוד בנמוקי רמב"ן ובס' התוה"מ.
. (פסחים ס"ח א')