קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · בראשית · פרק 20 · פסקה 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
הנך מת. בידי אדם אכדין בן נח שנהרג על אשת חבירו, ואע"פ שהי' סבור אבימלך שאחות אברהם היא, בכ"ז קיי"ל דאומר מותר קרוב למזיד הוא, כפי שיתבאר. , ואע"פ דכתיב (פ' ו') ואחשך אותך מחטוא לי [אפילו הכי] דינו מסור לאדם. ודכותה ביוסף וחטאתי לאלהים (פ' וישב) אבל דינו מסור לאדם, ומכאן דאומר מותר קרוב למזיד הוא בשהרי הוא חשב שהיא אחות אברהם ומותרת לו, ואע"פ שטען לפני הקב"ה הגוי גם צדיק תהרוג, כלומר שטען שאנוס הוא, אך באמת היתה תשובת הקב"ה שהוא בעצמו אשם בדבר שאמר אברהם אחותי היא, מפני ששאלוהו עליה מי היא, והי' ירא אברהם לומר האמת פן יהרגוהו וכפי שיתבאר בפ' ז'. –
ומכאן קיי"ל בעלמא דאומר מותר קרוב למזיד הוא, וזה דעת רבא, אבל אביי ורב חסדא ס"ל דאונס הוא, ובכ"ז קיי"ל כרבא משום דבתרא הוא, וגם אפשר לומר הטעם דקיי"ל כותי' דזה הוי בכלל אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד (ב"ק כ"ו א'), ועיין ברמב"ם פ"ה ה"ד מרוצח.
וי"ל דלא תקשה על אביי ורב חסדא ממשנה דב"ק הנ"ל, משום דשני ענינים אומר מותר הם, כסבור שהרג בהמה ונמצא שהרג אדם, בכזה חייב, משום דהוי לי' לעיין, אבל באומר מותר שחשב שמותר להרוג, בזה י"ל דהוי כאונס, אבל מדברי התוס' בב"ק שם ובשבת ע"ב א' נראה שמחלקים בענין אחר, שכתבו דאע"פ דבכל איסורין שבתורה כגון שבת וע"ז מחייבין אומר מותר, אבל בגלות מדכתיב הרבה פעמים בשגגה ממעטינן גם אומר מותר, משמע דבשאר איסורים אף באופן שחשב שמותר ג"כ חייב, והרבה יש להעיר בדבריהם, אך כבר כתבו בזה בספרי האחרונים, לכן לא מצאנו לנכון להאריך בזה.
.
(מכות ט' א')
2
בעולת בעל. האשה עם בעלה עולה עמו ואינה יורדת עמו, מאי קרא, אמר רב הונא, והיא בעולת בעל – בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל גנראה בטעם דיוק הדרשא מדלא כתיב והיא אשת איש, ולכן דריש שבלשון בעולת בעל מרמז ענין עליה שהאשה עם בעלה עולה ואינה יורדת, כלומר שזוכה היא בזכיותיו ולא בפחיתותיו, ובאור ענין זה נתבאר לפנינו לעיל בפ' בראשית בפסוק כי היא היתה אם כל חי, ששם באה ג"כ דרשא בענין זה, ובארנוהו שם די הצורך, עיי"ש וצרף לכאן. .
(כתובות ס"א א')
3
בעולת בעל. תנא רבי חנינא, והיא בעולת בעל, בעולת בעל יש להם לבני נח, נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם דמדלא כתיב והיא אשת איש, ש"מ דעיקר העונש מיתה הוא משום בעולתו של בעל ולא משום קדושיו וחופתו, ולכן כל זמן שלא נבעלה אינה בכלל חייבי מיתה אם זנתה. .
(סנהדרין נ"ז כ')
4
בעולת בעל. תנא רבי אבהו בשם רבי אלעזר, והיא בעולת בעל, על הנשואות הוא חייב ואין חייב על הארוסות הוגירסא אחרת על הבעולות הוא. חייב וכו', אבל הגירסא שהעתקנו הוא עיקר, וכ"ה במ"ר, והכונה, דבדרשא הקודמת ממעטינן מלשון בעולת בעל זו שנכנסה לחופה ולא נבעלה, והיינו כמש"כ שם דדרשינן כן מדלא כתיב והיא אשת איש, וכאן מוסיף לדרוש דתרתי בעינן, חדא שתהא נשואה לו, ובבעילה, לאפוקי נכנסה לחופה ולא נבעלה, וגם שתהא נבעלת בכשרות, לאפוקי אם נבעלה בזנות אין חייבין עליה, וזה דרשינן מדלא כתיב בעולת איש אלא בעולת בעל ש"מ דבעינן בעולת בעל דהיינו ביאה כשרה. .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"א)
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad