בשמחה ובטוב לבב, מניין לעיקר שירת לוים מן התורה, א"ר מתנה, דכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, איזו עבודה שהיא בשמחה ובטוב לב, הוי אומר זו שירה לכבר כתבנו כ"פ בחבורנו מענין דרשיות אגדיות כאלה שאין כונת חז"ל לפרש פשטות הכתוב להוראת דרשה זו ממש, יען כי באמת אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אלא שחז"ל דרכם בקודש להסמיך כל דבר המקובל ומסור להם מדור דור באיזה לשון מלשונות התורה כדי שיהיה הדבר לרמז ולסימן, יען כי מן הדין אסור לכתוב דברים שבע"פ, ולכן טוב ויפה לתת לכל דבר הנשנה בע"פ רמז ואסמכתא כדי לזכור הדבר, שכן הוא מטבע הזכרון שאם יש לו על מה להסמיך הדבר הוא עומד בתוקף זכרונו, וכמ"ש בעירובין נ"ד א' עשה ציונים לתורה, ושם כ"א ב' ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם אגמריה בסימנים ופירש"י קבע לה מסורת וסימנים בתיבות המקרא וכו', והארכנו מזה במק"א [ע"ל ר"פ דברים], ואף הכא בענין שירה ללוים שאינו מפורש בתורה רק מקובל מסיני סמכו חז"ל לזכרון הדבר ברמז בתורה עפ"י איזה דיוק בלשון והרכבת מלות וכדומה, וכהאי גונא באו כמה דרשות בגמרא כאן בענין זה וכולן הן לתכלית הנרצה כמבואר.
.
(ערכין י"א א')
(ערכין י"א א')