לאלהי אביו יצחק. לאלהי אביו אברהם לא נאמר, אמר רבי יוחנן, מלמד שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו [מ"ר], ולפי דרכנו למדנו, שחייב אדם גם בכבוד אבי אביו, אלא שבכבוד אביו חייב יותר אכך היא דעת הרמ"א, ולאפוקי מדעת מהר"י קולין שאין אדם חייב כלל בכבוד אבי אביו, והרבה אחרונים שקלו וטרו הרבה בזה והביאו ראי' לשתי הדעות, והגר"א ביו"ד כאן כתב בזה דבר חדש, דבן הבת בודאי פטור מכבוד אבי אמו, והביא ראי' מב"ר פ' צ"ח, בני בנות אינם כבנים, יעו"ש, ואני מסופק אם הגמרא סוברת בזה כהמ"ר, יען כי בכ"מ בגמרא מצינו מפורש שגם בני בנות נקראים בנים, כמו ביומא ס"ו ב' מוקי הפסוק דפ' ברכה ואת בניו לא ידע – בבן בתו מישראל, וביבמות ע' א' וזרע אין לה – עיין עליה, דאפילו זרע פסול אין לה, ומפרש דאין לומר דאתא לזרע זרעה, דזרע זרעה אין צריך קרא, דבני בנים הרי הם כבנים, וזה קאי מפורש על בני בנות, ובקדושין ס"ח ב' כי יסיר את בנך וכו', בן בתך הבא מן הנכרי קרוי בנך, ועוד בכ"מ מוכח כן, וכ"מ ממה שאמר לבן הבנים בני וקאי על בני בנותיו, וע' יבמות ס"ב ב', ולכן קרוב לומר דהגמרא חולקת בזה עם המ"ר וס"ל דגם בני בנות הם כבנים, ובדברי הגר"א צ"ע לדינא.
ובכלל נראה לומר ע"פ הסברא דחייב אדם בכבוד אבי אביו, דמדחזינן דעל אבי האב חלה חובת אב גם לבני בנים, כמ"ש בקדושין ל' א' אין לי שחייב בלמוד הבן אלא אביו, אבי אביו מניין, ת"ל (פ' ואתחנן) והודעתם לבניך ולבני בניך, א"כ הסברא נוטה דכמו דעל אבי האב נטל חומר האב לענין חנוך, כך צריך להיות מוטל על בן הבן חומר הבן לאב לענין כבוד.
ואין במציאות סברא כזו דבר חדש, דמציע דומה לה ממש ברי"ף וברא"ש וביתר פוסקים במ"ש בברכות נ"ד א' גבי הא דחייב אדם לברך על הנס שנעשה לו, וכתבו הפוסקים הנ"ל דלא רק הוא בעצמו אלא אפילו בנו ובן בנו, וטעם הדבר משום דאמרינן במ"ר פ' וירא על הפסוק אם תשקור לי ולניני ולנכדי, עד כאן [ר"ל עד דור שלישי] רחמי האב על הבן, וא"כ גם להיפך כן, דרחמי בן ובן הבן על אביהם, יעו"ש. ולפי"ז מכיון שבמדות מדמינן ערכי בן הבן לערכי אבי האב, וגם מחייבים אותם בברכה בשם ומלכות, א"כ מכש"כ לענין כבוד, ודו"ק. [הגהות רמ"א ליו"ד סי' ר"מ סכ"ד].
ובכלל נראה לומר ע"פ הסברא דחייב אדם בכבוד אבי אביו, דמדחזינן דעל אבי האב חלה חובת אב גם לבני בנים, כמ"ש בקדושין ל' א' אין לי שחייב בלמוד הבן אלא אביו, אבי אביו מניין, ת"ל (פ' ואתחנן) והודעתם לבניך ולבני בניך, א"כ הסברא נוטה דכמו דעל אבי האב נטל חומר האב לענין חנוך, כך צריך להיות מוטל על בן הבן חומר הבן לאב לענין כבוד.
ואין במציאות סברא כזו דבר חדש, דמציע דומה לה ממש ברי"ף וברא"ש וביתר פוסקים במ"ש בברכות נ"ד א' גבי הא דחייב אדם לברך על הנס שנעשה לו, וכתבו הפוסקים הנ"ל דלא רק הוא בעצמו אלא אפילו בנו ובן בנו, וטעם הדבר משום דאמרינן במ"ר פ' וירא על הפסוק אם תשקור לי ולניני ולנכדי, עד כאן [ר"ל עד דור שלישי] רחמי האב על הבן, וא"כ גם להיפך כן, דרחמי בן ובן הבן על אביהם, יעו"ש. ולפי"ז מכיון שבמדות מדמינן ערכי בן הבן לערכי אבי האב, וגם מחייבים אותם בברכה בשם ומלכות, א"כ מכש"כ לענין כבוד, ודו"ק. [הגהות רמ"א ליו"ד סי' ר"מ סכ"ד].