ראה למדתי אתכם וגו'. תניא, ראה למדתי אתכם, מה אני בחנם אף אתם בחנם, יכול אף מקרא ותרגום בחנם ת"ל חקים ומשפטים, חקים ומשפטים ולא מקרא ותרגום המקצת דרשה זו איתא גם בבבלי בכורות כ"ט א' והבאנו מירושלמי מפני שלמות המאמר שבו. ועיין נדרים ל"ז א' ובר"ן ומהרש"א שפירשו מה אני בחנם וכו' כלומר מה אני מלמד אתכם בחנם כך תלמדו גם אתם לאחרים בחנם, עכ"ל. ולדעתי סיום הברייתא בבכורות שם לא יסבול פי' זה, דאמר שם ומניין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר ת"ל אמת קנה, הנה פתח בחיוב המלמד שילמד לאחרים בחנם וסיים בחיוב התלמיד, וזולת זה אינו מבואר לפירושם, אף כי באמת כן הוא שלמד משה בחנם אבל עכ"פ איפה מבואר מפורש זה בכתוב, אבל לולא פירושם היה נראה לפרש מה אני למדתי מהקב"ה בחנם [כי מה מיד איש יקח וגם צוני ואין צווי בשכר] כך תלמדו אתם ממני בחנם, ולפי"ז מסיים שבכ"ז אם לא ימצא התלמיד ללמוד בחנם ילמוד בשכר, וכל הענין בתלמיד איירי, ודו"ק. ועיין ברמב"ם פ"א ה"ז מת"ת דמשמע שמפרש כמש"כ, והלח"מ כתב שפירושו דחוק ולפי מש"כ פירושו מוכרח.
וטעם החילוק בין חוקים ומשפטים למקרא ותרגום מבואר בבבלי נדרים שם לחד מ"ד דקיי"ל כותיה דבמקרא ותרגום נוטלין שכר עבור פיסוק טעמים שמלמדים הטעמים והמסורות, וכתב הר"ן בבאור הדבר משום דטעמים ומסורות לאו מדאורייתא הם, ולדעתי אין זה מספיק, שהרי כל חדושי סופרים נתנו למשה בסיני, כמבואר לפנינו ס"פ משפטים, ולולא דברי הר"ן הו"א דכיון דפיסוק טעמים הוא רק הכנה ללמוד והבנת המקרא אין זה בכלל עיקר הלמוד שאסור ליקח עליהם שכר, והיא ידיעה בעלמא. .
(ירושלמי נדרים פ"ד ה"ג)
וטעם החילוק בין חוקים ומשפטים למקרא ותרגום מבואר בבבלי נדרים שם לחד מ"ד דקיי"ל כותיה דבמקרא ותרגום נוטלין שכר עבור פיסוק טעמים שמלמדים הטעמים והמסורות, וכתב הר"ן בבאור הדבר משום דטעמים ומסורות לאו מדאורייתא הם, ולדעתי אין זה מספיק, שהרי כל חדושי סופרים נתנו למשה בסיני, כמבואר לפנינו ס"פ משפטים, ולולא דברי הר"ן הו"א דכיון דפיסוק טעמים הוא רק הכנה ללמוד והבנת המקרא אין זה בכלל עיקר הלמוד שאסור ליקח עליהם שכר, והיא ידיעה בעלמא. .
(ירושלמי נדרים פ"ד ה"ג)