תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 22 · פסקה 18

את האיש. את האיש ולא את הקטן ^קמגזה פשוט דקטן אינו בר עונשין, וסמך זה על לשון את האיש דדי הי' לכתוב ולקחו אותו. [ספרי].

ויסרו אותו. ויסרו – זה מלקות, מנלן, א"ר אבהו, למדנו ויסרו מויסרו, ויסרו מבן, ובן מבן, והיה אם בן המת הרשע ^קמדפירש"י כתיב הכא ויסרו אותו וכתיב בבן סורר ומורה ויסרו אותו מה להלן בן עמו אף כאן בן עמו, והיינו ויסרו דהכא מויסרו דהתם, וההוא ויסרו דהתם מבן שעמו דלגמרינן לבן שעמו על ויסרו דהכא, והדר יליף בן דאייתינן הכא מבן והיה אם בן הכות הרשע (כ"ה ב') מה התם מלקות אף הכא מלקות, עכ"ל. ולא אדע בכלל למה כל אריכות דרשה זו ולא ויסרו דהכא מן ויסרו דבן סו"מ ותו לא, אחרי דויסרו דבן סו"מ כבר ילפינן דהיינו מלקות בגז"ש בן בן מן והיה אם בן הכות הרשע, וצ"ע. –
ועיין במס' מכות ב' ב' חקירה ארוכה בהא דמוציא ש"ר לוקה ומשלם כנגד הכלל דקיי"ל בעלמא אין אדם לוקה ומשלם, יעו"ש. אבל בירושלמי כתובות פ"ג ה"א איתא דאין מושיבין מן מוציא ש"ר דחדוש הוא שבדבורו מתחייב כלומר דלא מצינו בכל מקום שיתחייב אדם עפ"י דבורו, ואעפ"י דעדים זוממין נמי בדבורייהו מתחייבי אך התם עכ"פ ע"י דבורם היה נפסד זה שמעידין עליו משא"כ במוציא ש"ר לא אתעביד מעשה רק ע"י עדים כמשכ"ל, והרבה יש לפלפל בענין זה והאריכו בזה המפרשים. .
(כתובות מ"ו א')