בקרחת או בגבחת. איזהו קרחת ואיזהו גבחת, מהקדקד שופע לאחריו קסועד החוליא הראשונה של צואר, ועיין בהקדמה לפרשה זו סעיף ג'.
זו היא קרחת, מהקדקד שופע לפניו זו היא גבחת קסזעד כנגד שער מלמעלה ולאפוקי גבות העינים.
. (שם)
צרעת פורחת היא. צרעת – מלמד שהיא מטמאה במחיה קסטכמבואר כמה פעמים לעיל בפרשה דשם צרעת כולל כל מיני נגע ובכלל גם מחיה.
, פורחת – מלמד שהיא מטמאה בפשיון קעדפשיון ענינו שהוסיף לפרוח.
, היא – אינה מטמאה בשער לבן קעאדמלת היא מיותר, ולכן דריש דאחרי דצרעת מורה שמטמאה במחיה ופורחת מורה שמטמא בפשיון כמבואר, באה המלה היא למעט שרק באלה מטמא ולא בשער לבן, והיינו אם נולדו בה שער לבן אינם סימני טומאה כמו בנגעי עור הבשר, ועיין מש"כ לעיל אות קס"ד. ואמנם לא ידעתי מה צורך למעוט זה, והלא בלא"ה לא שייך בקרחת וגבחת סימן שער לבן, אחרי דמקום קרחת וגבחת אין מגדל שער כלל, כמבואר לעיל. ובאמת הרמב"ם פ"ה ה"ט מטו"צ כתב הלשון קרחת וגבחת אין מטמאין בשער לבן לפי שאין בהם שער לבן, עכ"ל, וכונתו למש"כ דאינם ראוים לגדל שער, והכ"מ שם כתב דסובר הרמב"ם דלכן מיעטה התורה שער לבן בקרחת וגבחת מפני שאין בהם שער, עכ"ל. אבל כמדומה אני שאין מדרך הדרשות למעט דבר שחיובו מצד הטבע, וצ"ע.
. (שם)
בקרחתו או בגבחתו. מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים קעבנראה דר"ל סתם קרחת הוא בידי שמים, משום דאי אפשר לומר דאין שום קרחת בידי אדם שהרי כתיב מפורש (פ' אמור) לא יקרחו קרחה בראשם. והתוי"ט פ"י מ"י דנגעים הסביר דרשה זו דקים להו לחז"ל דקרחת בא בידי שמים [עפ"י רוב] וגבחת בידי אדם [ג"כ על הרוב] והקיש כאן גבחת לקרחת שגם גבחת דהכא פירושו שבא בידי שמים. ובס' התוה"מ האריך הרבה בזה ולא מצאתי תכלית סוף דבריו.
אי מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער, מניין אכל נשם, סך נשם קעגסם המשיר שער, ובכהאי גונא מגדל שער.
ת"ל קרחת קרחת ריבה קעדדדי היה לכתוב צרעת פורחת היא ולא לסיים בקרחתו או בגבחתו, ולראב"ד גירסא אחרת כאן.
. (שם)