כל הנפש וגו' שבעים. בעי מיניה אבא חליפא מרבי חייא בר אבא, בכללן אתה מוצא שבעים ובפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחת ידדבבני לאה מנה שלשים ושלש ובאמת הם רק שלשים ושנים, וא"כ בפסוק כ"ו שכולל המספר ששים ושש אינו אלא ששים וחמש, ועם יעקב ויוסף ואפרים ומנשה הוו ס"ט. , אמר ליה, הכי אמר רבי חמא ב"ר חנינא, זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר (פ' פינחס) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים טוולא פרטה הכתוב משום דהיתה עדיין עובר במעי אמה.
וע' ברא"ש סוף מס' פסחים סי' מ' בענין המספר חמשים יום לספירת העומר וארבעים יכנו במלקות, כתב דדרך הכתוב כשמגיע המנין לסכום עשיריות פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד, [כלומר אע"פ שאין מונין אלא מ"ט יום ואין לוקין אלא ל"ט], כיוצא בו כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, עכ"ל. והנה צ"ע מדרשה שלפנינו דמבואר דהמספר שבעים שבכאן הוא מצומצם, וכן צ"ע בכלל זה ממ"ש בתענית כ"ט א' על הפסוק דפ' שלח וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום, ופריך הני ארבעים נכי חד הוו, יעו"ש החשבון, וכן בקדושין ל"ח א' על הפ' דפ' בשלח, את המן אכלו ארבעים שנה, ופריך, וכי ארבעים שנה אכלו והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אכלו, ולמה שכלל הרא"ש הלא לא קשה מידי, כיון דכן דרך הכתובים. וכן צ"ע בסנהדרין ק"ז ב' דפריך על סתירת הכתובים בש"ב ה' ארבעים שנה מלך דוד, בחברון שבע שנים וששה חדשים ובירושלים שלשים ושלש שנה, כלומר והוי יתרון ששה חדשים, ולדברי הרא"ש הלא לא קשה מידי, שכן תפס מספר שלם בעשיריות, דבודאי אין חילוק בין חסרון מעט להמספר ובין יתרון מעט. ועיין בקרבן נתנאל שיישב קצת מדרשא שלפנינו וכתב בעצמו שהוא דוחק, ומתענית וקדושין וסנהדרין לא הזכיר כלל, וצ"ע. וע"ע מש"כ בענין זה בפ' עקב בפסוק מה ה' אלהיך שואל מעמך. .
(ב"ב קכ"ג א' ב')
וע' ברא"ש סוף מס' פסחים סי' מ' בענין המספר חמשים יום לספירת העומר וארבעים יכנו במלקות, כתב דדרך הכתוב כשמגיע המנין לסכום עשיריות פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד, [כלומר אע"פ שאין מונין אלא מ"ט יום ואין לוקין אלא ל"ט], כיוצא בו כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, עכ"ל. והנה צ"ע מדרשה שלפנינו דמבואר דהמספר שבעים שבכאן הוא מצומצם, וכן צ"ע בכלל זה ממ"ש בתענית כ"ט א' על הפסוק דפ' שלח וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום, ופריך הני ארבעים נכי חד הוו, יעו"ש החשבון, וכן בקדושין ל"ח א' על הפ' דפ' בשלח, את המן אכלו ארבעים שנה, ופריך, וכי ארבעים שנה אכלו והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אכלו, ולמה שכלל הרא"ש הלא לא קשה מידי, כיון דכן דרך הכתובים. וכן צ"ע בסנהדרין ק"ז ב' דפריך על סתירת הכתובים בש"ב ה' ארבעים שנה מלך דוד, בחברון שבע שנים וששה חדשים ובירושלים שלשים ושלש שנה, כלומר והוי יתרון ששה חדשים, ולדברי הרא"ש הלא לא קשה מידי, שכן תפס מספר שלם בעשיריות, דבודאי אין חילוק בין חסרון מעט להמספר ובין יתרון מעט. ועיין בקרבן נתנאל שיישב קצת מדרשא שלפנינו וכתב בעצמו שהוא דוחק, ומתענית וקדושין וסנהדרין לא הזכיר כלל, וצ"ע. וע"ע מש"כ בענין זה בפ' עקב בפסוק מה ה' אלהיך שואל מעמך. .
(ב"ב קכ"ג א' ב')