ומנחתה ונסכיתם.*)דרשה זו מקומה בפסוק י"ט. תניא, ריב"ב אומר, נאמר בשני ונסכיהם, בששי ונסכיה, ובשביעי כמשפטם, הרי מ׳ י' מ' [ר"ת] מים, מכאן רמז לנסיך המים מה"ת ככאן היה צריך לכתוב ונסכיה [הרי מ' יתירה], ובששי במקום ונסכיה היה צריך לכתוב ונסכה [יו"ד יתירה], ובשביעי במקום כמשפטם היה צריך לכתוב כמשפט, כמו ביתר הפסוקים [מ' יתירה], ור"ת כל היתירים – מים. [ורש"י לא פירש כ"ז].
וטעם מצות נסוך המים בחג מבואר בר"ה ט"ז א' מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי השנה, ובסוכה נ' ב' קורא למצוה זו מצוה חשובה ובאה מששת ימי בראשית, ואינו מבואר שייכות מצוה זו לששת ימי בראשית, ואפשר לומר משום דבתשרי נברא העולם ואז גם זמן גשמים ואז מזכירין גבירות גשמים כנודע, וידוע במדרשים דבעת הבריאה היה העולם כולו צף במים ולכן נוסכים מים בחג בשיר והלל לה' כדי שיתברכו גשמי השנה שירדו בעתם וכתקונם כמו שהטביע הקב"ה בעת בריאת העולם כמש"כ יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים [העליונים] למים [התחתונים], וגם שלא ירדו בזעף שהוא סימן קללה כמבואר בתענית כ"ג א', ולא ישטפו ולא יחסרו.
ועל פי זה אפשר לומר [ע"ד דרש ואסמכתא] רמז בתוך עיקר רמז זה שאמר רמז לנסוך המים מה"ת נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה ובשביעי כמשפטם הרי מ' י' מ' ר"ת מים, ואינו מבואר למה נרמז זה דוקא בשני ובששי ובשביעי, אך לפי מש"כ שענין נסוך המים בכלל בא לתכלית ירידת הגשמים בטבע שחקק בעת בריאת העולם, ולכי תידוק הנה טבע שטבע הקב"ה בעת הבריאה בסדר בריאת המים מבואר בפרשת הבריאה ר"פ בראשית בפסוק שני וששי ושביעי, וע"פ מש"כ הרמז כאן מכוון לפי ענינו, ודו"ק. –
ועיין במס' שבת ק"ג ב' דיליף מדרשה זו שאם כתב בס"ת מ"ם סתומה במקום מ"ם פתוחה כשר, שהרי כאן דריש מלת מים משני ממי"ן סתומין, ורצה ללמוד שם גם לענין סתום ועשאו פתוח דכשר, ודחי זה, יעו"ש. ואין להאריך כאן. .
(תענית ב' ב׳)
וטעם מצות נסוך המים בחג מבואר בר"ה ט"ז א' מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי השנה, ובסוכה נ' ב' קורא למצוה זו מצוה חשובה ובאה מששת ימי בראשית, ואינו מבואר שייכות מצוה זו לששת ימי בראשית, ואפשר לומר משום דבתשרי נברא העולם ואז גם זמן גשמים ואז מזכירין גבירות גשמים כנודע, וידוע במדרשים דבעת הבריאה היה העולם כולו צף במים ולכן נוסכים מים בחג בשיר והלל לה' כדי שיתברכו גשמי השנה שירדו בעתם וכתקונם כמו שהטביע הקב"ה בעת בריאת העולם כמש"כ יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים [העליונים] למים [התחתונים], וגם שלא ירדו בזעף שהוא סימן קללה כמבואר בתענית כ"ג א', ולא ישטפו ולא יחסרו.
ועל פי זה אפשר לומר [ע"ד דרש ואסמכתא] רמז בתוך עיקר רמז זה שאמר רמז לנסוך המים מה"ת נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה ובשביעי כמשפטם הרי מ' י' מ' ר"ת מים, ואינו מבואר למה נרמז זה דוקא בשני ובששי ובשביעי, אך לפי מש"כ שענין נסוך המים בכלל בא לתכלית ירידת הגשמים בטבע שחקק בעת בריאת העולם, ולכי תידוק הנה טבע שטבע הקב"ה בעת הבריאה בסדר בריאת המים מבואר בפרשת הבריאה ר"פ בראשית בפסוק שני וששי ושביעי, וע"פ מש"כ הרמז כאן מכוון לפי ענינו, ודו"ק. –
ועיין במס' שבת ק"ג ב' דיליף מדרשה זו שאם כתב בס"ת מ"ם סתומה במקום מ"ם פתוחה כשר, שהרי כאן דריש מלת מים משני ממי"ן סתומין, ורצה ללמוד שם גם לענין סתום ועשאו פתוח דכשר, ודחי זה, יעו"ש. ואין להאריך כאן. .
(תענית ב' ב׳)