מחוץ לפרכת העדות. וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות, אמר רבא, זה נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים אוהרי בהכרח נמשך זמן הדלקתה יותר משארי נרות ובכ"ז היה די מדת השמן. ועיקר טעם הדרשה נראה דקשה לו הלשון מחוץ לפרכת העדות ולא כתיב לפרוכת אשר על העדות כמו דכתיב בענין זה בפ' תצוה, ולכן דריש שמלת העדות נמשך אל שם אוהל מועד, וכמו שהכונה שהעדות באוהל מועד, ועל זה פריך מאי עדות, ועיין בפירש"י בסוגיא בארוכה.
. (שבת כ"ב ב')
יערך אותו אהרן. מלמד שאין אהרן ובניו עורכים אלא אחד בבאור הענין דקשה לו למה כתיב יערך אותו אהרן ובר"פ תצוה כתיב יערך אותו אהרן ובניו, וגם קשה לו כיון דעיקר מצות התורה הוא שבעה נרות כדכתיב ר"פ בהעלותך אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, הול"ל יערך אותם, וכן הול"ל להעלות נרות בלשון רבים, ועל זה מפרש דהו"א דמותר לכהן לעשות הדלקה בנרות בפ"ע ולקבעם אח"כ במנורה, ולכן כתיב בלשון יחיד, דשם יחיד לא יוקבע רק אם בעת עריכתם כולם קבועים במנורה, ועדיין היה אפשר לומר שכל כהן יכנס בנר אחד ויהיה בס"ה ז' כהנים, ולפי"ז יוצדק לשון יחיד, וא"כ עדיין לא ידעינן שאסור לעשות ההדלקה בפ"ע ולקבעם אח"כ במנורה, על זה אמר דלכן כתיב בפ' תצוה יערך אותו אהרן ובניו דאין אהרן ובניו עורכים אלא אחד, ודו"ק.
ודע דבמנחות צ"ח ב' איתא פלוגתא דתנאי בענין מקום הנחת הנרות, דרבי ס"ל מזרח ומערב היו מונחים, והיינו דכתיב אותו לפני ה' בנר מערבי דוקא, דכולהו לאו לפני ה', ואיזה הוא נר מערבי פירשו התוס' שם דנר שני משני המזרחיות קרוי נר מערבי, וכ"כ רש"י בשבת כ"ב ב', ולפי"ז הוי הגי' במשנה תמיד (פ"ג מ"ו) שתי נרות מזרחיות, ובמנחות שם פירש"י דנר מערבי היינו האחרון שבמערב, ולפי"ז יהיה הגירסא בתמיד שם שתי נרות מערביות, ועי"ש פ"ו ב', ודעת ר' אליעזר ב"ר שמעון דבצפון ודרום היו מונחים, והא דכתיב אותו היינו האמצעי, מקום המנורה בהבית מחצי ההיכל ולפנים דהיינו משליש הבית ולפנים עם הקה"ק, שבסך הכולל היה המשכן שלשים, ועשר אמות ממנו קודש קדשים.
. (תו"כ)