גדול עוני מנשוא. ת"ר, קין בא בעלילה לפני הקב"ה, דכתיב גדול עוני מנשוא, אמר לפניו, רבש"ע, כלום גדול עוני מששים רבוא שעתידים לחטוא לפניך ואתה סולח להם טזמפרש דמה שאמר קין גדול עוני מנשוא הוא בלשון תמיהה ולא בלשון הודאה, אבל במ"ר איתא שהתודה קין שגדול עונו אף מחטא אדה"ר, יעו"ש. ונראה דהגמרא והמדרש בזה לשיטתייהו, דבסנהדרין ל"ז ב' דרשו בענין קין דגלות מכפרת עון מחצה, מעיקרא כתיב והייתי נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד [ויובא בסמוך], ובמ"ר ויקרא פ"י אמרו בענין זה הלשון תשובה עושה מחצה, וא"כ הגמרא דס"ל דקין לא אמר בלשון הודאה לכן דרשו גלות מכפרת עון מחצה, והמ"ר דס"ל שהתודה ועשה תשובה דריש תשובה עושה מחצה, ודו"ק. . (שם ק"א ב')
גדול עוני מנשוא. תניא, בשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשוא, ובלשון הרע כתיב (תהילים י״ב:ד׳) לשון מדברת גדולות, ללמדך שכל המספר לשה"ר מגדיל עונו כנגד עון שפיכות דמים יזומפרש דכן מגדיל עונו כנגד גלע"ר דכתיב בזה (פ' וישב) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וכנגד ע"ז דכתיב בה (פ' תשא) חטא העם הזה חטאה גדולה, ונראה כלל הבאור בזה דע"י לשה"ר אפשר לבא לכל אלה החטאים, ולכן דנו את המספר לשה"ר כגורם לעבירות אלו. . (ערכין ט"ו ב')
גדול עוני מנשוא. מלמד ששפיכות דמים הוא אחד מן הדברים שנפרעין מן האדם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, דכתיב ויאמר קין גדול עוני מנשוא יחנראה הכונה דכיון דהודה קין שגדול עונו מנשוא, והיינו שאי אפשר כלל למחול על זה, דאע"פ שנענש בגלות אפ"ה העון במקומו עומד ועוד יפרעו ממנו בעוה"ב, וכמו שדרשו הפסוק דפ' שלח הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, שהנפש נכרתת ועדיין עונה בה, עיי"ש לפנינו. . (ירושלמי סאה פ"א ה"א)