1וימח. א"ר אמי, כל האוכל מעפרה של בבל כאלו אוכל מבשר אבותיו יחממתי המבול, וס"ל כמ"ד בזבחים קי"ג ב' דבא"י לא ירד מבול, ומה שתפס בבל יותר מאדמת כל העולם שנטבע במבול צ"ל ע"פ מ"ש בזבחים שם דלכן נקראת בבל בשם שנער על שם שכל מתי מבול ננערו שם, והבאור הוא מפני שהיא עמוקה מאד ולכן נקראת גם בשם מצולה כמש"כ בישעי' מ"ד האומר לצולה חרבי, עיי"ש במפרשים, וא"כ עפרה של בבל באמת שקועה ממתי המבול יותר מכל העולם. וכלל ענין אכילת עפר כפי דמשמע בגמ' איירי באוכל לרפואה. ויש אומרים כאלו אוכל שקצים ורמשים, דכתיב וימח את כל היקום יטפירש"י, אמרו בגמרא דודאי אתמחויי אתמחו ולא נעשו עפר והאוכל עפר אינו כאוכל שקץ מצד הדין אלא מגזירת חכמים לפי שהעפר מוליד חולי גזרו בה משום אוכל שקצים ורמשים, עכ"ל, וע' באות הקודם. .
(שבת קי"ג ב')
2וימח וימחו. ת"ר, דור המבול אין לו חלק לעוה"ב, שנאמר וימח את כל היקום וימחו כן הארץ, וימח אח כל היקום – בעוה"ז, וימחו מן הארץ – בעוה"ב כפשוט דמדייק כפול לשון וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' וימחו מן הארץ דהיינו הך, ויש להוסיף עוד דדריש ע"ד אסמכתא וימחו מן הארץ שהוא תאר לעולם הבא על דרך הכתוב בתהלים אתהלך לפני ה' בארצות החיים, וכן דרשו (סנהדרין צ' א') כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. .
(סנהדרין ק"ח א')
3מאדם עד בהמה. מעיקרא אדם והדר בהמה, מלמד שהאדם קודם לפורעניות כאלא נתבאר כאן טעם הדבר, אבל ענין זה בא במכילתא פ' בא (י"ב י"ב) והכיתי כל בכור מאדם ועד בהמה מעיקרא אדם ואח"כ בהמה, מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות, יעו"ש, וכיוצא בזה מצינו בפרעה דכתיב ובכה ובעמך וגו' יעלו הצפרדעים, וכ"כ בפרשת עיר הנדחת הכה תכה מאדם ועד בהמה:
אך צ"ע דהא לעיל כתיב (פ כ"א) ויגוע כל בשר וגו' ובבהמה ובחיה וגו' וכל האדם, הרי דכתיב אדם לבסוף, ומאי אולמא פסוק זה מההוא, וי"ל ע"פ מ"ש בב"ק ב' ב' אדם דאית לי' מזלא, ופירש"י שיש לו דעת לשמור את עצמו והוי הזיקו קשה מהיזק שאר בעל חי, ולפי"ז הפסוק ויגוע דאיירי בשעת הטביעה בודאי נטבעו הבהמות וחיות קודם האדם מפני שאין בהם דעת להשתדל ולהזדרז בהצלה כמו האדם, משא"כ הפסוק דהכא איירי בפעולה מצד הקב"ה כתיב אדם מקודם, כדמפרש מפני שאדם קודם לפורעניות, ודו"ק. .
(ברכות ס"א א')
4מאדם עד בהמה. אם אדם חטא בהמה מה חטאה, אבר הקב"ה, כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל האדם, עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי כבלכאורה צ"ע בהשאלה בהמה מה חטאה, הא מבואר בסוגיא כאן דגם הבהמות והחיות השחיתו דרכן שנזקקו מין לשאינו מינו. ונראה לפרש ע"פ דיוק לשון הגמרא בענין זה, כי השחית כל בשר, א"ר יוחנן, מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל, והלשוו שהרביעו מורה מפורש שהאנשים גרמו והכריחו אותם לזה וכגון ע"י כניסה לדיר וכדומה [ע' ב"מ צ"א א'], אבל לא שהבהמות וחיות מרצון עצמם נזדקקו לזה, ולפי"ז ניחא הקושיא בהמה מה חטאה, כי אע"פ שנזדקקו לשאינן מינן אבל לא מרצונם החפשי, כי אם בתחבולות האדם, ודו"ק. .
(סנהדרין ק"ח א')
5וישאר אך נח. ע' מש"כ לקמן בפ' לך בפ' ויבא הפליט (י"ד י"ג).