1ומכה אדם. כתיב מכה אדם ומכה בהמה, מקיש מכה אדם למכה בהמה, מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין נדעיין מש"כ באות הקודם וצרף לכאן.
.
(שם פ"ג ב')
2ומכה אדם. תנא דבי חזקיה, מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה לא חלקת בין שוגג למזיד, בין מתכוין לשאינו מתכוין, בין דרך ירידה לדרך עליה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון, אף מכה אדם כן נהדבמכה בהמה מרבינן בב"ק כ"ו א' כל נזקין מפצע תחת פצע לחייב על השוגג כמזיד ואונס כרצון ומכה בהמה נזק הוא, ואף מכה אדם אין דין פטור תשלומין הכתוב בו חלוק לשום צד שיתחייב ממון אלא כל שעה פטור מממון בין בשוגג ואין מתכוין דפטור ממיתה בין במזיד ונתכוין דחייב מיתה, ולכן קיי"ל דהנוגף את האשה ויצאו ילדיה ומתה אע"פ שהיה שוגג הרי זה פטור מהתשלומין ואינו משלם כלום שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש ולא חילק הכתוב בין שוגג למזיד בדבר שיש בו מיתת ב"ד ופטור מן התשלומין בכל אופן, וכל זה מבואר לפנינו בפ' משפטים, כי שם מקום דינים אלו.
.
(סנהדרין ע"ט ב')
3ומכה אדם. מכה אדם ומכה בהמה, מקיש מכה אדם למכה בהמה, מה מכה בהמה עד דעביד בה חבורה שהרי כתיב בה נפש נוונפש משמע דם דהוי חבורה.
אף מכה אדם עד דעביד ביה חבורה נזובגמרא פריך על היקש זה אלא מעתה הכחישה באבנים ה"נ דלא מחייבא, אלא אם אינו ענין לנפש בהמה דהא אי נמי הכחישה באבנים חייב תנהו ענין לנפש אדם. ודע דדרשה זו והבאות מביאה הגמ' לענין מכה אביו דחייב מיתה, יעו"ש. –
אמנם בכלל קשה לי מ"ש מה מכה בהמה עד דעביד בה חבורה דכתיב בה נפש, והא בבהמה כתיב נפש רק בהורגה ולא במזיקה (פ' י"ח) ואינו שייך לנזקין, וראיה לזה דאינו שייך לנזקין, דאל"ה לא הול"ל לרבות מכה אדם ע"י ההיקש למכה בהמה, תיפק ליה דבאדם גופיה כתיב ואיש כי יכה כל נפש אדם בפסוק י"ז, אלא ודאי דמאותן הפסוקים אין ראיה ושייכות דאיירי במיתה, ופסוק שלפנינו איירי בנזקין וכאן הלא לא כתיב כלל נפש, וצע"ג.
ודע דבתו"כ הובא ג"כ היקש זה, אבל שם ליתא להני תיבות, "דכתיב בה נפש", וי"ל הטעם פשוט לפי"ז דבבהמה אינו חייב בלא חבורה משום דבלא זה אין נזק כלל, ודו"ק.
.
(שם פ"ד ב')
4ומכה אדם. מכה אדם ומכה בהמה, מקיש מכה אדם למכה בהמה, פה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור נחכגון המקיז דם אע"פ שעושה חבורה, ובגמרא מסיק דמותר לבן להקיז דם לאביו לרפואתו בדליכא אחר, אע"פ דחייב מיתה על עושה חבורה באביו. ופרטי דין זה וסוגית הגמרא כאן בארנו בארוכה בפ' משפטים בפ' ומכה אביו ובפ' קדושים בפסוק ואהבת לרעך כמוך.
.
(סנהדרין פ"ד ב')
5ומכה אדם. מכה אדם ומכה בהמה, מקיש מכה אדם למכה בהמה, מה מכה בהמה – בחייה, אף מכה אדם – בחייו נטיש להעיר, כי בין כל הדרשות שבאו בגמרא ע"פ ההיקש מכה אדם ומכה בהמה [שבאו בדרשות הקודמות] נשמטה זו שלפנינו, וצריך טעם. וי"ל דכיון דקיי"ל בדרשה דלעיל דאינו חייב עד שיעשה בו חבורה ממילא נתמעט לאחר מיתה דלא שייך אז חבורה, וכ"מ מדברי רש"י סנהדרין פ"ה ב' שכתב המכה לאחר מיתה פטור דליכא חבורה, עכ"ל.
.
(תו"כ)
6ומכה אדם יומת. מה תלמוד לומר, לפי שנאמר (פ' משפטים) מכה אביו ואמו מות יומת, יכול לא יהיה חייב עד שיכה שניהם כאחד, ת"ל ומכה אדם – אפילו אחד מהם סנראה באור דרשה זו, כי סתם לשון הכאה אינו מורה על הכאת מיתה רק על הכאת חבורה ופצע או חבלה וכדומה, וא"כ קשה מה דכתיב ומכה אדם יומת, איך ס"ד דעל חבלה יומת [ואף דגם לעיל בפ' י"ז כתיב ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת, אך שאני התם דכתיב נפש אדם דזה משמע שהרגו בנפש דהיינו שהמית אותו], ועל זה דריש שבא לרמז כאן ענין מכה אביו ואמו שעל הכאתם חייב מיתה, ואף דכבר כתיב בפ' משפטים ומכה אביו ואמו מות יומת, אך אי מהתם הו"א דדוקא אם הכה שניהם אז חייב מיתה ולא אחד, קמ"ל הכא בלשון אדם, דגם אם הכה אחד יומת.
.
(שם)