האלהים הרועה. א"ר יוחנן, קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, דאלו בגאולה כתיב (פ' ט"ז) המלאך הגואל אותי, ואלו במזונות כתיב האלהים הרועה יאובמדרשים איתא הלשון תחת קשים – גדול, ואפשר לפרש הכונה בכלל ע"פ מה שאמר ר' יוחנן [בעל המאמר הזה] במגילה ל"א א' כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו, ומביא לראי' על זה מפסוק דפ' עקב כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וכתיב בתרי' עושה משפט יתום ואלמנה וגו', וסמך אסיפא דקרא ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, ולכאורה מאי רבותא היא להקב"ה שנותן לחם לרעבים, והלא גם בשר ודם עושה ככה, וגם מהו הענוה בזה. ויש לפרש הענין ע"פ מש"כ בעלי אגדה וחכמי האמת, דמלאך להיותו כולו רוחני לא יוכל להרגיש בדברים הגשמים והחומרים, ולכן אף אם הוא בעל רחמים, בכל זאת אינו יכול להספיק לאדם צרכיו הגשמים, כמו לחם ובגד, יען כי אין לו כל הרגש בחוסר ומציאות דבר זה. והנה לפי"ז הי' צריך להיות מן הדין שכש"כ הקב"ה שהוא קודש הקדשים וסמל הרוחנית הדקה והטהורה שלא ירגיש כביכול בדברים חומרים וגשמים, לזה אשמעינן דאעפ"כ עניו הוא להרגיש גם בצרכי אדם קרוץ מחומר והוא נותן לחם לגר ליתום ולאלמנה, ולפי"ז עיקר הרבותא אינה בהנתינה אלא בהידיעה וההרגשה. ומה שתפס נפשות אלו, גר יתום ואלמנה, הוא משום דדבר הכתוב בהוה, ע"ש דכתיב בהו (פ' משפטים) כי אם צעק יצעק אלי ושמעתי, וכן כתיב כי הוא אבי יתומים ודין אלמנות, ונענה לצרכיהם.
ועתה יובן מה שאמר קשים המזונות מן הגאולה, מפני שהגאולה הוא ענין רוחני ויכולה להיות גם ע"י מלאך שיש לו תפיסה והרגש בזה, משא"כ המזונות שהן גשמי מוכרחות להיות אך ורק ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו. ולפי"ז ידויק יותר לשון המדרש – גדול מזונותיו וכו', והיינו שהם במדרגה יותר גדולה וגבוהה ממדרגת הגאולה, ודו"ק. –
אף יש לפרש עוד ענין מעלת הפרנסה שהיא באה דוקא ע"י הקב"ה בעצמו ולא ע"י מלאך כמו הגאולה, ע"פ מה שנבאר עוד הענין מה שאמרו בסוגיא כאן קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, והנה מלבד שאין הדבר מבואר מאי שייכות ודמיון הענינים זל"ז, עוד צריך באור מאי שייך בכלל שקשה הדבר לפני הקב"ה, ואפילו קריעת י"ס גופיה מאי שייך שקשה לפניו ית', והלא אין דבר קשה בכלל לפני הקב"ה.
ויש לפרש הענין בזה ע"פ מ"ש במדרשים ובאגדות פ' בשלח דבעת קריעת ים סוף טען הקטיגור לפני הקב"ה על ישראל ואמר, הללו [המצרים] עובדי ע"ז והללו [ישראל] עובדי ע"ז [כי במצרים היו מישראל נוטים לע"ז] ולמה אתה קורע להם את הים, והי' הדבר קשה להקב"ה להגן על ישראל ולהמציא להם זכות נגד טענות הקטיגור, אחרי כי באמת רבו חובותיהם, וכמו שמצטער האב כשצריך לזכות את בנו האהוב במקום שחיובו נראה, וזהו הענין שהי' מעשה קריעת י"ס קשה לפני הקב"ה, לא קשה במעשה הקריעה, אלא בהמצאת זכות לישראל עד שיזכו למעשה זה לקרוע לפניהם את הים.
ומבואר מזה דהיכא דטובתו של אדם תלויה בזכות מעשיו, אז קשה הדבר לפני הקב"ה למלאותו מפני טענות הקטיגור העומד להשטין על מעשה האדם אשר בכלל מרובים חובותיו על זכיותיו, כי אדם אין צדיק בארץ וגו', ויצר לב האדם רק רע, ודרוש להקב"ה כביכול להתגבר על הקטגוריא ולהמציא לו זכות.
והנה אמרו בסוף קדושין פ"ב ב', תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר, מעולם לא ראיתי צבי קייץ ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער, ואני [כלומר, האדם] שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, כלומר שע"י המעשים הרעים נתקפחה הפרנסה במנוחה ולכן מתפרנס בצער, ומבואר מזה שהפרנסה תלויה במעשיו של אדם, ובאופן כזה מוצא הקטיגור מקום לקטרג ולמנוע פרנסתו, וכשהקב"ה מפרנסו צריך להתגבר כביכול על הקטיגור ולמצוא לו זכות כמו בקריעת י"ס, ומכוון מאד השווי שאמר קשין מזונותיו של אדם כקריעת י"ס, ודו"ק.
וראה איך יתבאר ע"פ זה עוד ענין אחד מ"ש בריש סוטה ב' א' קשה זיווגו של אדם כקריאת ים סוף, והני מילי בזיווג שני, אבל בזיווג ראשון לא, ע"כ, ולא נתבאר טעם הדמיון בכלל והחילוק בין זיווג ראשון לשני, אך הנה אמרו שם זיווג שני – לפי מעשיו, והנה בכגון דא כמבואר מוצא הקטיגור מקום ללמד חובה על מעשיו של האדם, והקב"ה צריך להתגבר עליו ולהלבין חטאותיו ולמצוא לו זכות כמו בקריעת ים סוף, לכן קשה זיוגו השני כקריעת ים סוף, והענין מבואר.
ומכל זה יתבאר ענין הדרשה שלפנינו קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה דגאולה אפשר להיות גם ע"י מלאך, משא"כ מזונות הוא רק ע"י הקב"ה, והיינו טעמא שהמזונות תלויים במעשיו של אדם וצריך להפיס הקטגוריא על מעשיו, כמש"כ, וזה אפשר רק להקב"ה בעצמו וכמ"ש בירושלמי תענית פ"ב ה"ד כשאין להם לישראל מי שילמד עליהם סנגוריא הקב"ה בעצמו מלמד עליהם סנגוריא, משא"כ ענין הגאולה שהיא באה גם בחובותיו של האדם, כמ"ש זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה, לכן אפשר להוציא זה גם ע"י מלאך, ודו"ק. .
(פסחים קי"ח א)
ועתה יובן מה שאמר קשים המזונות מן הגאולה, מפני שהגאולה הוא ענין רוחני ויכולה להיות גם ע"י מלאך שיש לו תפיסה והרגש בזה, משא"כ המזונות שהן גשמי מוכרחות להיות אך ורק ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו. ולפי"ז ידויק יותר לשון המדרש – גדול מזונותיו וכו', והיינו שהם במדרגה יותר גדולה וגבוהה ממדרגת הגאולה, ודו"ק. –
אף יש לפרש עוד ענין מעלת הפרנסה שהיא באה דוקא ע"י הקב"ה בעצמו ולא ע"י מלאך כמו הגאולה, ע"פ מה שנבאר עוד הענין מה שאמרו בסוגיא כאן קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, והנה מלבד שאין הדבר מבואר מאי שייכות ודמיון הענינים זל"ז, עוד צריך באור מאי שייך בכלל שקשה הדבר לפני הקב"ה, ואפילו קריעת י"ס גופיה מאי שייך שקשה לפניו ית', והלא אין דבר קשה בכלל לפני הקב"ה.
ויש לפרש הענין בזה ע"פ מ"ש במדרשים ובאגדות פ' בשלח דבעת קריעת ים סוף טען הקטיגור לפני הקב"ה על ישראל ואמר, הללו [המצרים] עובדי ע"ז והללו [ישראל] עובדי ע"ז [כי במצרים היו מישראל נוטים לע"ז] ולמה אתה קורע להם את הים, והי' הדבר קשה להקב"ה להגן על ישראל ולהמציא להם זכות נגד טענות הקטיגור, אחרי כי באמת רבו חובותיהם, וכמו שמצטער האב כשצריך לזכות את בנו האהוב במקום שחיובו נראה, וזהו הענין שהי' מעשה קריעת י"ס קשה לפני הקב"ה, לא קשה במעשה הקריעה, אלא בהמצאת זכות לישראל עד שיזכו למעשה זה לקרוע לפניהם את הים.
ומבואר מזה דהיכא דטובתו של אדם תלויה בזכות מעשיו, אז קשה הדבר לפני הקב"ה למלאותו מפני טענות הקטיגור העומד להשטין על מעשה האדם אשר בכלל מרובים חובותיו על זכיותיו, כי אדם אין צדיק בארץ וגו', ויצר לב האדם רק רע, ודרוש להקב"ה כביכול להתגבר על הקטגוריא ולהמציא לו זכות.
והנה אמרו בסוף קדושין פ"ב ב', תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר, מעולם לא ראיתי צבי קייץ ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער, ואני [כלומר, האדם] שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, כלומר שע"י המעשים הרעים נתקפחה הפרנסה במנוחה ולכן מתפרנס בצער, ומבואר מזה שהפרנסה תלויה במעשיו של אדם, ובאופן כזה מוצא הקטיגור מקום לקטרג ולמנוע פרנסתו, וכשהקב"ה מפרנסו צריך להתגבר כביכול על הקטיגור ולמצוא לו זכות כמו בקריעת י"ס, ומכוון מאד השווי שאמר קשין מזונותיו של אדם כקריעת י"ס, ודו"ק.
וראה איך יתבאר ע"פ זה עוד ענין אחד מ"ש בריש סוטה ב' א' קשה זיווגו של אדם כקריאת ים סוף, והני מילי בזיווג שני, אבל בזיווג ראשון לא, ע"כ, ולא נתבאר טעם הדמיון בכלל והחילוק בין זיווג ראשון לשני, אך הנה אמרו שם זיווג שני – לפי מעשיו, והנה בכגון דא כמבואר מוצא הקטיגור מקום ללמד חובה על מעשיו של האדם, והקב"ה צריך להתגבר עליו ולהלבין חטאותיו ולמצוא לו זכות כמו בקריעת ים סוף, לכן קשה זיוגו השני כקריעת ים סוף, והענין מבואר.
ומכל זה יתבאר ענין הדרשה שלפנינו קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה דגאולה אפשר להיות גם ע"י מלאך, משא"כ מזונות הוא רק ע"י הקב"ה, והיינו טעמא שהמזונות תלויים במעשיו של אדם וצריך להפיס הקטגוריא על מעשיו, כמש"כ, וזה אפשר רק להקב"ה בעצמו וכמ"ש בירושלמי תענית פ"ב ה"ד כשאין להם לישראל מי שילמד עליהם סנגוריא הקב"ה בעצמו מלמד עליהם סנגוריא, משא"כ ענין הגאולה שהיא באה גם בחובותיו של האדם, כמ"ש זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה, לכן אפשר להוציא זה גם ע"י מלאך, ודו"ק. .
(פסחים קי"ח א)